מיומנו של סטודנט בדרך אל התואר: בדרך אל האוניברסיטה

המלחמה על ההשכלה הגבוהה. רלוונטי מתמיד

Thu, 03 May 2007 18:01:37 GMT

פוסט חדש עלה בבלוג החדש. רלוונטי מתמיד לסטודנטים הפעם.

אתם מוזמנים לקפוץ לשם ולקרוא

איכשהו

Thu, 25 Jan 2007 13:11:40 GMT

אז נכון. עשיתי הפסקה ארוכה.

ואני שוקל להמשיך אותה.

כתבתי שהבלוג בחופשה בגלל הלפטופ ההרוס שלי והארנק הגנוב שלי.

הלפטופ, עדיין בסאגה ארוכה של תיקונים - סיפור שאני אטרח לספר כשהוא יגמר באמת.

הארנק, דווקא לא נגנב אלא אבד - ונמצא. ככה שסתם הטחתי האשמות. אבל את כרטיסי האשראי כבר ביטלתי, ואני עדיין מחכה לכרטיס חלופי שלא הגיע עדיין. בנתיים אני חי על אספקה לא סדירה של מזומנים כבר חודש. די מתסכל

וכאילו זה לא הכל, החלום של המאזדה-ליסינג עדיין לא התממש ואני מחכה שכבר יחזרו אלי עם הצעת מחיר לאיזשהו כלי תחבורה שאפשר להתנייע בו באופן עצמאי. סוס ועגלה יספיקו לי. זה עדיף על הנסיעה בתחבורה הציבורית המחורבנת של אגד - משהו שאני לא מאחל גם לאנשים שאני שונא.

ובנתיים הסמסטר נגמר בזחילה איטית. תואר שני במנהל עסקים זה משהו שכבר לא מרגיש כל כך כמו אוניברסיטה. לפחות לא בהיבט של האין-זמן-לכלום והחנק שאתה מרגיש בזמן לימודים לתואר במדעי המחשב. ככה שהיה לי הרבה יותר זמן פנוי, לעבודה ולדברים אחרים. היו לי גם הרבה דברים שרציתי לכתוב בזמן הזה - אבל איכשהו שכבר אני נמצא מול מחשב אני לא מוצא את עצמי מתיישב לכתוב באמת. מעניין אם אני בכלל אחזור לזה כשהמחשב שלי יחזור מתיקון.

בקיצור, כמו חולה בקומה, גם הבלוג ממצמץ לפעמים, אבל אני לא יכול להבטיח אם הוא בכלל יחזור לתפקד או אם עדיף לנתק אותו מהמכשירים.

בשעה טובה ומוצלחת

Sun, 05 Nov 2006 14:50:01 GMT

אני מתכבד בזאת להודיע, שלפני מספר שעות יצאתי מהמבחן האחרון בתואר הראשון שלי.

לקח קצת זמן לסיים אותו, כי רק היום יצאתי ממועד ג' במבחן בלוגיקה מתמטית, מה שמרח לי את התואר עד היום בעצם - וימשיך למרוח לי אותו עד שאני אקבל את הציון הזה ואוכל באמת לסגור את כל הניירת. אבל בעיקרון את החובות שלי סיימתי - עכשיו הציון שלי הוא בידי שמיים ובידי פרופ' ריפס (והם די מקורבים אגב - הוא הרי גילה את הצופן התנכ"י). בנתיים, אני רק מחכה שזה יגמר והכל יהיה כבר רשמי על נייר, למה עושים לי בעיות עם התואר השני בגלל ה"סגירה המאוחרת" הזו. וכידוע, בירוקרטיה של אוניברסיטה קשה להזיז ברגע שהבעיות מתחילות.

לצערי הרב אני חייב לציין שבהסתכלות לאחור, אני ממש לא מבין את הצורך שלי בקורס הזה. לא שהוא לא קורס חשוב, אבל הוא קורס מאד מתמטי שהקשר שלו למדעי המחשב הוא רופף במקצת. אני לא יכול לחשוב כמעט על שום תחום במדעי המחשב שנדרש מבוגר תואר ראשון (וגם לא הרבה שנדרשים מבוגרי תואר שני) שמצריך את החומר שלמדנו במסגרת הקורס הזה. זה קורס מאד מתמטי (תשכחו מהלוגיקה שאתם מכירים מהפסיכומטרי, זה ממש לא אותו דבר) ומאד פורמלי בהגדרות והניסוחים שלו, ככה שהידע שנרכש בו מיועד יותר למתמטיקאים ופחות למחשביסטים. מה שבטוח - אני לא אצטרך את הידע הזה לא בתואר השני במנהל עסקים, ולא בעבודה והמשפטים ששיננתי להיום כנראה ישכחו להם מאד מהר באיזו פינה אפלה ומבודדת במוח. מצד שני אני יוצא מהאוניברסיטה בלי שלמדתי קורסים של תכנות מונחה עצמים מתקדם, בלי שלמדתי קריפטוגרפיה והצפנה, בלי שלמדתי על בינה מלאכותית ובלי שלמדתי על ניהול ויצוג מידע באינטרנט (שם מפוצץ למסדי נתונים באינטרנט). כל כך הרבה קורסים שחבל לי שלא למדתי כי פשוט לא היה זמן - ועכשיו אני כבר לא בטוח אם יהיה לי כוח סתם ללמוד אותם בעצמי.

אז לסיכום התואר במשפט אחד: היה קשה, היה מתיש, היה מתגמל והיה סבבה, אבל אני חושב מישהו צריך לשבת באופן דחוף על הסילבוס של הלימודים שלנו.

בשעה טובה ומוצלחת

Wed, 23 Aug 2006 21:49:08 GMT

סיימתי את תקופת הבחינות! ונשארו לי חודשיים שלמים של חופש עד תחילת הלימודים.

זהו, רק רציתי להגיד את זה.

אה רגע, וגם רציתי ולהוסיף שאת זמן הפנוי שנוצר לי - אני משתדל לנצל לגלישה משמימה באינטרנט. ובאחת הגלישות הגעתי לכתבה באתר האינטרנט של גלובס.

אבל אוי, כדי לקרוא את הכתבה צריך להירשם עם אימייל וסיסמא. דבר לגיטימי שיש בהרבה אתרים כמובן, אבל הדבר האבסורדי הוא שגלובס לא מתבלבלים וטורחים לציין "למען שמירה על פרטיותך נא הקלד דואר אלקטרוני וסיסמא איתם נרשמת לאתר".

אה, נכון. אתם לא נותנים לי לקרוא את הכתבה באופן אנונימי, כי אתם רוצים לשמור על הפרטיות שלי ולא כי אתם רוצים להפריע לפרטיות שלי ולצרף אותי למאגר המיילים שלכם לו אתם שולחים מידי פעם הצעות לקרנות נאמנות של אלטשולר-שחם / תואר במנהל עסקים מאוניברסיטת דרבי / הזמנה לסדנת פנג-שואי וניהול קריירה משולב או משהו מוזר בסגנון.

הדרך הכי טובה לשמור על הפרטיות שלי היא לתת לי לגלוש ולקרוא כתבות באופן אנונימי. תשאלו את המתחרים בדה מארקר (שגם הם חוסמים חלקים באתר לגולשים רשומים, אבל לפחות הם לא טורחים להסביר שזה בשביל שמירה על הפרטיות שלהם).

החיים הם כלבה

Fri, 16 Jun 2006 21:43:23 GMT

הייתי כותב שהחיים בזבל, אבל אני חושב שההרגשה שלי יותר מתיישבת עם התרגום המילולי מאנגלית של Life's A Bitch.

יום שישי בערב היום, ולפני כמעט יממה קמתי בשביל מבחן מרתוניסטי באלגוריתמים. מועד ב'.

איך הלך? פחות טוב כנראה מבמועד א', וזה לא שבמועד א' הלך משהו.

שרפתי בערך שבוע לימודים למבחן הזה, ודילגתי על כמה שיעורים(ככה זה כשתוקעים מועדי ב' באמצע הסמסטר), ועדיין כמות החומר היא כזו גדולה בהיקף, שכשאתה נכנס לעומק של נושא אחד, אתה כבר מספיק לאבד את מה שזכרת מהנושא הקודם שלמדת. תוסיפו לזה את העובדה שלא נגענו בחומר מאז סמסטר א' וגם ככה הזיכרון לא משהו - ותקבלו מבחן שלא כיף ללמוד אליו.

כאילו שזה לא מספיק, אז כמו בכל מקצוע תאורטי אצלנו באוניברסיטה, מתעקשים שתשנן ותפלוט במבחן משפטים והוכחות שלהם. כאילו כבר לא הוכיחו את המשפטים האלו לפניך כבר יותר מידי פעמים.

בקיצור, לשנן משפטים זה לא התחביב שלי ובשבוע לימודים (מאז הפוסט הקודם בעצם) ישבתי הרבה זמן בוהה בסיכומי שיעור, כשכל הזמן המחשבות נודדות למקומות אחרים, קצת יותר מעניינים.

אבל חכו, פה מגיע החלק הכי מפתיע:

ביום חמישי, חצי יממה בערך לפני המבחן, לקחתי לי הפסקת אוכל והצטרפתי לכמה דקות מול הטלוויזיה. הביולוגית בדיוק צפתה באותם רגעים בשיממון של ערוץ 2, שמאוחר יותר הצלחתי להבחין בו בדמות דמויית צביקה פיק. היא ישר הסבירה לי שמדובר במוקדמות של כוכב נולד 4 ומדיחים עכשיו מתמודדים.

התיישבתי, תוך כדי שאני רוטן משהו על זה שגם ככה אני צריך 5 דקות הפסקה מהלימודים ואני עם שתייה, אז נראה במה מדובר לפחות עד שאני מסיים לשתות.

והחלק המדהים הוא: לא יכולתי. באמת שניסיתי להבין למה מוסיקת המעליות מתחלפת במוסיקת טלנובלות שניה לפני שמודיעים למועמד שהוא עובר לשלב הבא, אבל לא הצלחתי. בחיי שלא הצלחתי. זה פשוט נראה לי כל כך ביזארי ותלוש מהמציאות, שפתאום המחשבות שלי התחילו לגלוש ל"איך בדיוק עובד האלגוריתם הדינאמי לכפל מטריצות?" ודברים בסגנון והמוח שלי התחיל לשדר לי שאולי עדיף לי כבר ללמוד על חשבון ההפסקה שלי.

שתבינו, הייתי אחרי שבוע של לימודי אלגוריתמים, שגם ככה משעמם אחרי קריאה רצופה של כמה ימים בחומר. אבל עדיין, כוכב נולד הצליח לעניין אותי פחות מללמוד למבחן - ואין הרבה דברים שמצליחים לעניין אותי פחות מללמוד למבחן. עד כדי כך התוכנית הזו גרועה.

כמובן שזה לא עזר לי בבחינה עצמה. הלך חרא, תודה ששאלתם - ועכשיו אני עסוק בעבודת פולחן לאלילי הפקטור שיתנו לי לפחות עוד כמה נקודות בשביל שאני לא אצטרך לראות את הקורס הזה בשנה הבאה.

אמן.

פותחים סמסטר

Wed, 15 Mar 2006 15:00:31 GMT

איך יודעים שנפתח הסמסטר והגיע האביב לגבעת רם?

כל הסטודנטים יוצאים ל"שופינג" של קורסים. אתה שומע אנשים מתלבטים מה יעלה להם יותר את הממוצע: "תולדות המוזיקה במאה ה-20" או "האדם הקדמון המודרני".
האגודה פותחת את הסמסטר ברעש גדול עם חלוקת פיצות של דומינוס, אבל עדר של תלפיונים שיוצא להפסקה מתחרע כמו המון מורעב על המגשים וכלום לא נשאר לסטודנטים האמיתיים.
גנני האוניברסיטה שותלים כלניות מהונדסות גנטית באמצע הדשא - גם כי זה יפה וגם כי ככה לסטודנטים לא ישאר מקום על הדשא לשבת.
הסטודנטיות מתחילות ללבוש גופיות יותר קצרות וחושפות קעקועים שעשו במהלך חופשת הסמסטר במקומות נועזים ואינטימיים (הכוונה במקומות אינטימיים במונחי גבעת רם היא לכתף שמאל וזרוע ימין. הכוונה בקעקועים בגבעת רם היא לקעקועי חינה)
הסטודנטים זכרים מצידם, לא נשארים חייבים ועוברים מג'ינס כחול משופשף וטרנינג דהוי לאותו ג'ינס כחול משופשף וחולצה קצרה (!) משובצת (!!). חכו חודש - ואולי אפילו תזכו לראות אותם עם ג'ינס ברמודה כחול משופשף, סנדלים של שורש ובוהן עם אקזמה שאותה יגררו על פני כל הסמסטר.
בקיצור, איכס. אתם פשוט מגעילים אותי.
אה, וכמעט שכחתי: הביולוגית מחליטה שזה מזג אוויר נהדר לחטוף בו צינון עמוק ולא שוכחת להדביק גם אותי בדרך.

אז זהו, שבועיים ראשונים של הסמסטר הלכו, מתוכם ביליתי חלק גדול מהזמן בטיפול במחלה או הידבקות במחלה (מה שמתרץ בערך את חוסר העדכון של הבלוג). עכשיו חופש פורים ואנחנו כמו ירושלמים טובים שמחנו שיש לנו 2 ימי חופש בגלל שאצלנו חוגגים גם את שושן פורים, אבל אז גילינו שבאר שבע בכלל מקבלים שלושה ימי חופש, כי אצלם לא צריך תירוצים מטומטמים בשביל להוסיף ימי חופש אקדמים. שם מבינים שהסטודנטים עוד צריכים להתאושש מתקופת הבחינות.

בהזדמנות זו אני רוצה לברך את כוחות הביטחון שתפסו את הרוצחים של רחבעם זאבי בכלא יריחו, ולא שכחו על הדרך לשחרר את כל העצירים ה"לא ביטחוניים" בכלא שפחות אכפת לנו מהם - ביניהם סתם אנסים, שודדים וכמובן תעשייה שלמה של גנבי רכב שאוהבת משום מה לחגוג בעיקר על הרכבים בשכונה שלי ביבנה.
חלוץ: אינשאללה והרכב של אישתך ימצא את דרכו למשחטה ברמאללה מחר על הבוקר (ואולי זה בעצם עדיף לך על זה שמתנחלים ישרפו אותו, לפחות את זה מכסה הביטוח).

יבשה באופק

Wed, 01 Mar 2006 22:45:49 GMT

נגמר חודש פברואר, ואיתו גם עומדת להיגמר תקופת המבחנים. סימנתי וי על חמישה מתוך שבעה מבחנים (טוב, ארבעה - על אחד ויתרתי מראש בגלל העומס). מחר אני הולך לוותר על עוד מבחן, כדי שלא יפריע לי ללמוד למבחן של מחרתיים.

בכל ה"חופשה" הארוכה הזאת, הספקתי לנצל בערך יום אחד של חופש לסקי בחרמון. אמנם הספקתי להגיע בתקופה שהשלג עוד לא הפשיר בה, אבל מסתבר שבכל זאת יש שם עכשיו בערך 40 מעלות בצל, אז בגלל הנטייה שלי לחסוך בקרם שיזוף חזרתי יותר שרוף מאחרי שבוע באילת - אבל אין ספק שהיה שווה את זה. אפילו הביולוגית נהנתה.

טוב שהיה לי את היום הזה כי התכנונים לסקי שהיו לי בחו"ל נתגלו כלא פרקטים בגלל מחסור בחברים אמינים וחברים בכלל. במקום זה ניצלתי את הזמן בשביל לנסות לבנות מערכת לסמסטר ב. הבעיה העיקרית שעומדת מולי כמו בכל סמסטר היא שיש יותר מידי קורסים שאני רוצה לקחת כקורסי בחירה, או לפחות להתרשם ולראות מה הם (יצוג וניהול מידע באינטרנט, תכנות מונחה עצמים מתקדם, סדנא לעיצוב תוכנה מסחרית, סדנת תוכנה שפות סקריפט, צעדים ראשונים ביזמות בהייטק, ממשקי אדם מכונה חדשים, חשיפה לתעשיה ועוד כמה קורסים עם שמות מפוצצים) לעומת יותר מידי קורסי חובה משעממים שאני לא רוצה לקחת אבל חייב לצורך התואר (לדוגמא: חישוביות אוטומטים ושפות פורמליות). העומס שיש בקורסי החובה (וגם בקורסי הבחירה) מאלץ אותך לקצץ בדברים שבאמת מעניינים אותך.

ועם כל העומס הזה, אין בכלל מה לדבר על הממוצע לתואר, שכל סטודנט רוצה להעלות ולכן הוא גם מעמיס קורסים קיקיונים כמו ספרדית למתחילים או מוצרט ביטלס והדיג'יי או מדינת ישראו וקליטת אחינו יהודי תימן. אלו באמת קורסים שאפשר לקחת באוניברסיטה העברית (אבל עדיין לא מדובר בקורסים כמו סנוקר למתקדמים של אוניברסיטת בן גוריון - צריך באמת לעשות פעם טבלת השוואה בין הקורסים הביזארים האלו).

בכל מקרה, נקווה לסמסטר קצת יותר שפוי מהאחרון. לפחות יש חופשות תוך כדי הסמסטר אז אפשר קצת יותר לנשום.

השנה יש אפילו יום חופש לצורכי בחירות החודש. באמת הגיע הזמן שאני אתחיל לנצל את הבלוג הזה קצת להסתלבט על הפוליטיקאים שלנו לפני הבחירות. נתחיל בשבוע הבא.

מבחר תמונות מהחרמון אפשר לראות באזור התמונות. לצערי תומר הנהג לא יודע לצלם וגם את מה שהוא כן יודע הוא עוד לא שלח לי, אז נכון לעכשיו אין תמונה שלי עושה 180-ספין עם טייל-גראב. אולי בהמשך נוסיף (מקסימום נרטש בפוטושופ)

אלרגו-ריתמים

Mon, 20 Feb 2006 23:11:34 GMT

כבר שבוע לא כתבתי כלום ויש סיבה:

אלגוריתמים. קורס של חמש נקודות שצריך להזיע הרבה בשביל כל נקודה בו.

ביחד עם הקורס התכנותי "סדנה בC/C++" זה צריך בעצם להיות הקורס הכי חשוב בתואר שלי. מדעי המחשב זה עיסוק עם הרבה מאד אלגוריתמים, והקורס הזה הוא מעין ריצה מטורפת על הרבה מאד מהם. קורס חשוב ללא ספק. למזלנו החוג דואג לנו וקיבלנו מרצה טוב ורהוט שיודע להעביר את החומר, אחרת אני לא יודע איך זה היה נגמר.

אבל למה? למה לעשות לנו מבחן כזה? אנחנו אנשים כל כך רעים?

טוב, אולי אני מגזים. היום במבחן שתי שאלות מתוך 4 שדווקא לא היו "יותר מידי" מאתגרות. אבל כל מי שרוצה לקבל ציון טוב במבחן ולא רק לעבור אותו, היה צריך להסתבך עם הרבה מאד מטריצות ודברים אחרים שאתם לא רוצים להכיר בשאלות שנותרו.

השנה לפחות יצאה הנחיה מהאוניברסיטה שאין יותר דבר כזה הארכות במבחנים - דבר שהיה נהוג בגבעת רם בשנים האחרונות: בונים מבחן, נותנים זמן לא הגיוני בו צריך לסיים אותו, ואז נותנים הארכות כי גם ככה שילמו מראש לדודות שמשגיחות על המבחן. אבל השנה לא! הנחיה תקיפה מהאוניברסיטה לראשי החוגים קבעה שהם מהיום יצטרכו לתת מראש מספיק זמן לסטודנטים למבחן, ככה שהשנה נתנו לנו שלוש שעות לבחינה במקום השעתיים וחצי הרגילות...

... אחרי 4 שעות ושתי הארכות יצאתי מהמבחן עם נמק ביד ופצעי לחץ באצבע. באוניברסיטה, כמו בפוליטיקה, הבטחות בחירות לחוד ומציאות לחוד.

אולי אני מגזים ברמת הקושי, כי אחרת הפוסט הזה היה יוצא הרבה יותר משעמם, אבל אין ספק שקרעו אותנו כמו שלא קרעו באף מבחן. היו לי מבחנים קשים יותר, אבל הם היו מבחנים שמראש יכולת להבין שבנו בשביל שכולם יכשלו בהם (עם ממוצע כיתתי של 52 אחרי פקטור) - אבל זה היה מבחן שגם איתגר אותך לחשוב ולנסות לדלות את מה שאתה עוד זוכר מהשבוע שלמדת אליו.

אני לא יודע אם אני אצטרך לגשת למועד ב' או לא (ואני מקווה שלא, כי אני מקבל עכשיו פריחה רק מלראות טרנספורם פורייה מהיד ובדיד), אבל אחרי המבחן הכל נראה בהיר יותר פתאום" אני יודע שלפחות מועד אחד ירד לי מהראש ושלא יהיו לי הסמסטר עוד מבחנים כמו זה (ויש לי עוד 3). אפילו השקיעה על רקע הנוף של בית הכרם, בדרך לדירה של הביולוגית נראתה פתאום יפה ומלאת צבעים. חבל שלא היתה איתי המצלמה הנורמלית אלא רק הפלאפון המצוקמק שלי בשביל להנציח את הרגע. אבל תעיפו מבט בכל זאת:

יצאנו מהמיתון

Mon, 05 Dec 2005 09:22:27 GMT

תמיד חשבתי לעצמי שאם יום אחד אני אהיה עשיר, אבל לא סתם מליונר אלא עשיר בצורה כל כך מגוחכת שאתה כבר לא יודע מה לעשות עם הכסף, אז אני לא אקנה צי מכוניות או אוסף עתיקות, אלא אקנה לעצמי מסך פלסמה לקיר בסלון שיראה את השעה. זה תמיד היה המדד שלי למתי אתה נעשה יותר מידי עשיר.

אמה-מה? במהלך השיטוטים שלי בהר הצופים (אל תשאלו איך הגעתי לשם) גיליתי שמחוץ למעבדת המחשבים שם יושב לו בדיוק שעון-קיר-פלסמה כזה (וראו תמונה). ואחר כך מתלוננים במדעי הרוח והחברה שאין להם תקציבים לכלום. קצת אחרי ביה"ס להנדסה ומדעי המחשב אחרי אני גאה להודיע שגם הפקולטות למדעי הרוח והחברה יצאו מהמיתון. חבל רק שזה בא על חשבון החלומות שלי למשהו מטורף ומקורי.

טוב, תמיד ישאר לי החלום הקצת יותר צנוע של לקנות לעצמי צבא קטן של משגרי-טילים-USB. שמעתי שמבריחים אותם לרצועת עזה עכשיו, אז אולי בשוק של בית חאנון יהיה אפשר להשיג אותם בזול.

ויאגרה עכשיו במחיר מצחיק

Sat, 26 Nov 2005 23:17:36 GMT

איכשהו, תמיד כשיש לך הרבה דברים לכתוב עליהם אף פעם אין לך זמן. השבוע האחרון היה כל כך עמוס, שממש שמעתי את החוליות בגב שלי משמיעות אנחת רווחה כשקמתי מהכיסא באקווריום ביום חמישי בערב.

חמישה ימים, שישה תרגילים: מימון, לוגיקה, מסדי נתונים, אלגוריתמים, מת"פ ותקשורת – בדיוק בסדר הזה. התרגיל בתקשורת היה הכי משמעותי: לא רק בגלל שהוא שווה לי 10 אחוז מהציון, מה שאומר 0.3 מהממוצע בתואר, אלא גם בגלל שחזרתי לתכנת בג'אווה אחרי שנה שלמה שבה עוברים לתכנת בסי פלוס פלוס.

מצד אחד, את כל מי שלא לומד מדעי המחשב, הוויכוח "ג'אווה או סי" זה בטח ממש לא מעניין. מצד שני, מי שכן לומד מדעי המחשב יכול לנהל עכשיו דיון שלם על מה עדיף לתכנת. מצד שלישי, את כל מי שלא לומד מדעי המחשב – לא מעניינים לא הדיון הדבילי הזה ולא המעפנים שלומדים מדעי המחשב ואשכרה מנהלים את הדיון הדבילי הזה.

אז בשביל לקצר אני פשוט אסכם שלא משנה מה יותר טוב, משנה מה יותר נוח: גם ככה באוניברסיטה אנחנו מקבלים מטלות ושיעורים ולא מתכנתים כרגע משהו שיועיל לנו בחיים. ואם מסתכלים רק על ההיבט הזה, אז לכתוב שורות קוד בסי אחרי שכתבת שורות קוד בג'אווה זה נורא. ולטובת הלא מחשביסטים: זה כמו שאחרי שלמדת הקלדה עיוורת עם הידיים, תעבור להקליד עם אצבעות הרגליים, כשהן מלאות בציז' אחרי מסע כומתה.

לכן אין ספק שהחזרה לכתוב השנה בג'אווה העלתה לי חיוך על הפנים, שרק גדל עם החזרה לכתוב בסביבת עבודה כמו הeclipse. עברתי לכתוב בתוכנה הזאת בעקבות המלצה בשבוע השני של הלימודים שלי ואני מקווה שגם אתם, כי אם אתם בשנה השלישית ועדיין כותבים בתוכנה המהוללת emacs שממליצים לכם בחוג להשתמש בה בשנה הראשונה - אתם צריך להיות ממש טיפשים או ממש מזוכיסטים או שניהם. ולטובת הלא מחשביסטים: לכתוב בemacs במקום בeclipse זה כמו להוציא לעצמך את הציז מהרגליים אחרי מסע כומתה באמצעות נייר שיוף ופלאייר במקום לשטוף במים חמים ותחליב רחצה עשיר בקרם לחות.

בקיצור, אחרי רענון קצר למוח איך כותבים בג'אווה, אתה מגלה שאמנם יום חמישי בערב עכשיו, אבל אתה דווקא נהנה. אחרי שבוע שבו חישבת ריבית בנקאית (מימון), כתבת הגדרה פורמלית לאלגברת יצירה (לוגיקה), ציירת דיאגרמת יחסים בין סטודנטים לקורסים (מסדי נתונים), הוכחת שחיתוך של מטרואידים הוא מטרואיד(אלגוריתמים) ומצאת גבולות של פונקציות שלמדת בתיכון(מת"פ), פתאום אתה מוצא את עצמך יושב מול מחשב וכותב תוכנה שדרכה אתה יכול לשלוח לעצמך אימייל. זו מדהים! זו תוכנה שאפילו יש לה שימוש בחיי היום היום (בניגוד לפרקטלים שציירת שנה שעברה, או לעץ הבינארי מלפני שנתיים). סוף סוף אתה מרגיש שאתה לומד באוניברסיטה משהו שבאמת באת ללמוד – לתכנת. אתה כל כך מתלהב שאתה שולח מיילים לכל העולם ואחותו. אחרי שאחותו עונה לך שתפסיק להטריד אותה במייל והיא מוסיפה אותך לרשימת דואר הזבל שלה – אתה מבין שהתוכנה שכתבת עובדת יופי, אורז אותה ושולח לבודקים שייהנו קצת גם.

אחר כך אתה נזכר שעכשיו כבר תשע בערב ויום חמישי היום. הצפיפות לא מסתיימת בלימודים – דווקא היום החליטו 4 אנשים שונים לחגוג יום הולדת/חנוכת בית/סתם לארגן מסיבה ולהזמין אותך אליהם. ואתה חשבת שהלימודים היו עמוסים – יש לך לדפוק כרטיס עכשיו ב-4 מקומות שונים, כל אחד בקצה שני של העיר. וכזכור, מדובר פה בירושלים – לא בישוב קהילתי בקוטר 5 דונם עם מסעדה אחת כמו יבנה שקורא לעצמו עיר. טוב, אבל למה ללכלך? מסעדה אחת אבל איזה מסעדה! עד עכשיו אני מצטער שהפסדתי את פסטיבל המולים, ציפס ובירה שהיה שם.

אבל אני סוטה מהנושא. בחזרה לירושלים – השעה כבר מתחילה להיות מאוחרת: אתה יוצא לסבב החגיגות, אבל נשבר איפשהו באמצע, מתנחם בזה ששתי מסיבות מתוך 4 זה גם משהו. אין מה לעשות, אחרי כזה שבוע אתה מתחיל להיות עייף והגיע הזמן לקפל את הבאסטה וללכת לישון.
ביום שישי אתה קם מאוחר. איזה כיף זה לקום מאוחר, לקחת את היום באיזי ולשכוח מכל התרגילים והמטלות של השבוע. לראות קצת טלוויזיה, לקרוא קצת עיתון, לקנות קצת בשוק ולבדוק קצת אימיילים...

...ואז אתה מגלה שיש לך 32 הודעות חדשות מהלילה...

... 29 מתוכן זה הודעות ניסיון ששלחת לעצמך בתרגיל ורק עכשיו הגיעו...

... שאר ההודעות הן פרסומות שמציעות לך משכנתא בשוק השחור, סרטי פורנו עם שמנות, וכמוסות ויאגרה בהנחה מיוחדת בתנאי שאתה מזמין בכמות...

... ומה שהכי עצוב, זה שבאיזשהו שלב מנגנון הסינון של האאוטלוק מסנן את ההודעות שלך ומעביר אותן לתיקיית דואר הזבל. את ההודעה של הויאגרה לעומת זאת, הוא משאיר לך בדואר הנכנס. שיהיה.

בקיצור – מי שרוצה ויאגרה במחיר ממש טוב, שיצור איתי קשר. אם אין לכם את המייל שלי, פשוט חפשו בתיקיית דואר הזבל תחת הכותרת Hello.

בדרך אל התואר 2 - ג'אגדמנט דיי

Thu, 03 Nov 2005 14:15:38 GMT

אז זהו. היום האחרון של השבוע הראשון של הסמסטר החמישי בעיצומו - והבלוג חוזר לשגרת לימודים.

אמנם כסף כבר לא מקבלים (לפחות לא עד שנמצא ספונסור חדש), אבל לכתוב כבר הופך למין הרגל כזה שמוציא אותך מהרוטינה של השעמום (ושעמום לא חסר כשפותרים תרגילים בלוגיקה). אם חושבים על זה, אז גם את הכסף שהייתי צריך לקבל בעבר עדיין לא ראיתי, אבל זה כבר סיפור ליום אחר.

אז מה חדש באוניברסיטה השנה? לא הרבה, מסתבר. יצא לי לשוטט כאן מספר ימים לפני תחילת הלימודים (באותה פעם שהלכתי לברר מה עם הכסף שלי) ולגלות שברוס מינוס 2 כנראה הכניסו כל מיני מחשבים חדשים שנראים בדיוק, אבל בדיוק, כמו הישנים (וראו מיצג א' - ערימת קרטונים בפאתי רוס). נשבע לכם שראיתי כמה טכנאים פותחים את המארזים של ה"Dell"ים, מוציאים רכיבים ומכניסים רכיבים אחרים. לא התעמקתי, אבל מהתרשמות ראשונית נראה כאילו המחשבים עובדים בדיוק אותו דבר (עד כמה שהם עבדו קודם לכן). לפחות הם לא קילקלו כלום.

מה שכן אפשר לציין כהיילייט של השיפוצים באוניברסיטה היא תצוגת הציפורים שנמצאת איפשהו בין לוי למאגנס (וראו מיצג ב' - ציפורים על עץ). אם אתם מתקשים למצוא אותן נסו לחפש סטודנטים שמנסים להאכיל ציפורים עשויות עץ בשקשוקה עשוית עץ מהמנזה. הציפורים האלו נראות די אמיתיות במבט ראשון. כל כך אמיתיות שאתה שואל את עצמך "זה מפוחלץ, חי או סתם נראה אמיתי?" ושוכח לשאול את עצמך "מי המופרע חובב הביזאר שהחליט להציב את הדבר הזה באמצע הדשא?". ואולי זה בכלל חלק מניסוי שבודק כמה מיואשים צריכים להיות החתולים בשביל להעדיף לאכול את הציפורים על פני מה שהסטודנטים זורקים להם.

ואם כבר לאכול - תוך כדי בהייה בציפורים נזכרתי שלא אכלתי כל היום, אז החלטתי לעבור ליד הסנדביציה ביציאה מהאוניברסיטה בשביל להוריד איזה בגט ולהרגיע את הבטן. כמובן שברגע שהגעתי לשם גיליתי שדווקא באותו יום החליטו להריץ ניקוי יסודי (וראו מיצג ג' - הוכחה שאכן מנקים את הסנדביציה לפחות פעם בשנה, וכנראה שלא הרבה יותר מזה).

מאחר ומערכת העיכול כבר החלה לייצר אצלי ריר, הייתי חייב להרגיע אותה מהר. בהיעדר פיתרון אחר ומתוך ידיעה שאני הולך לבלות עוד זמן באוניברסיטה באותו יום, לא היתה לי ברירה אלא לגשת למנזה, למרות שהבטחתי לעצמי שהשנה אני אמנע ממנה, ולאכול שם משהו שנראה כמו חתול בפיתה. ואני כבר דמיינתי שהשנה אולי ילכו בעקבות שאר האוניברסיטאות ויפתחו פה איזה מקום שבאמת מכין אוכל.

אין ספק, לאכול במנזה עוד לפני שהלימודים התחילו זה אות משמיים שהשנה הזו לא מתחילה כמו שצריך. רק למה לשלוח כאלה סימנים נוראים? הייתי מסתפק במכת ברק סימלית בשביל להבין את הרמז.

שתהיה לכם שנת לימודים טעימה ונטולת אוכל מהמנזה.

אפס אחד

Fri, 23 Sep 2005 11:13:27 GMT

סוף עונת המבחנים.

כל כלב בא יומו.

לכל שבת יש מוצאי שבת.

מה אני מנסה להגיד? שסוף כל סוף, 3 חודשים ושבוע אחרי סוף הסמסטר, באמת הסתיימה (לי לפחות) שנת הלימודים השנייה בתואר. אין יותר בחינות, אין יותר מועדי ב'. מזל שהשנה הבאה מתחילה מאוחר, אז נשאר עוד קצת חופש עד ה-1 בנובמבר.

המבחן האחרון היה במערכות הפעלה ביום שלישי האחרון. הלך בסדר, אבל לא עליו אני רוצה לכתוב.

אני רוצה לכתוב על המבחן במיתוג, או בשמו המלא - מיתוג ומערכות ספרתיות (או בשמו האנגלי "Design logic and computer systems". בניגוד לכל קורסי התכנות, מיתוג זה הקורס הראשון בלימודי מדעי המחשב שמתמקד באיך המחשב בנוי, החל מהחלקים והרכיבים הכי בסיסיים.

קורס לא מסובך יחסית, שהבעיה העיקרית איתו היא שרכיבי המחשב הבסיסיים הם מאד בסיסיים, מה שהופך אותם ללא מעניינים במיוחד. מה שמעניין במיוחד הוא גם מורכב במיוחד ולכן מחוץ לסילבוס הקורס.

אז מה זה רכיבים בסיסיים? ביטים. שורות של אפסים ואחדים שנכנסות מצד אחד ויוצאות קצת אחרת מצד שני. אם לסכם במשפט אחד אז המטרה העיקרית שלך בקורס זה ללמוד איך להוציא אותם כמו שאתה רוצה (ומתי לא תוכל לעשות את זה).

מה זה אומר בעצם? שאת רוב שעות הלימוד (ושעות ההכנה למבחן) תבלה מול שורות ורצפים של אפסים ואחדים והיחסים ביניהם (מה שנקרא לוגיקה בוליאנית). תאמינו לי שאחרי 213,789,433,890,322,092,221 כאלה, כל האפסים והאחדים נראים אותו דבר. באיזשהו שלב אתה מתחיל לחלום שרודפים אחריך אפסים בלילה. בבוקר אתה מתעורר שטוף זיעה ובמקום לומר לאמא שלך בוקר טוב אתה אומר לה 101011010101001010101101101010101111001001110010110. 'ססאמק, שתלמד לפענח את זה בעצמה.

אתה יוצא עם חברים שלך לפאב וכשמגישים חשבון ע"ס 111 ש"ח אתה מתנדב לשלם על כולם, זורק מטבע של גולדה ואומר למלצרית שתשמור את העודף.

טוב, אני סתם מגזים. הרי מי יוצא לפאב בתקופת לימודים למבחן?

בכל מקרה, ניגשתי למועד ב' ביום שלישי. 30 שניות אחרי פתיחת המבחן הייתי בשוק. ל-2 מתוך 3 השאלות של המבחן בכלל לא ידעתי איך לגשת. באחת מהן לא ידעתי בכלל על מה מדובר, בשאלה השנייה ידעתי על מה מדובר, אבל היא היתה על נושא שהוזכר בכיתה אבל אף פעם לא תירגלנו, ככה שלא היה לי מושג איך לתור.

60 שניות מתחילת המבחן כבר הצטערתי שניגשתי למועד הזה. למזלי מסתבר שהיו הרבה אחרים שחשבו כמוני: מסביב למתרגל התחילו להתקהל סטודנטים ממורמרים שלא הבינו מה רוצים מהם בכלל. כמה סטודנטים פשוט לקחו את התיק ועזבו את חדר הבחינה.

120 שניות מתחילת המבחן הודיעו כי מי שרוצה לשמור על הציון שניתן לו במועד א' יכול לעזוב את הבחינה ולא יחשיבו לו אותה. לקצת סטודנטים שעזבו הצטרפו עוד מחצית מהנוכחים באולם. חלקם אפילו לא ניגשו למועד א' וידעו שאין להם ציון, אבל עשו את החישוב הפשוט הבא: שאלה אחת מתוך 3 שווה 33 נקודות. 33 נקודות שווה נכשל ולכן זה לא משנה אם הם יקבלו אפס או 33, הם בכל מקרה יצטרכו לחזור על הקורס.

אין ספק שלהגיע מוכן למבחן ולא להבין מה רוצים ממך זה מלחיץ. אין גם ספק שנחמד לגלות שאתה לא לבד - לא בגלל שגם אחרים נדפקים, אלה בגלל שאתה יכול לומר לעצמך: אז זה לא שאני אדיוט, זה הבחינה לא בנויה טוב.

וכך, 30 סטודנטים זועמים שיצאו מהמבחן, מתארגנים לתהלוכת מחאה לכיוון מזכירות החוג למדעי המחשב. הישג נדיר: בגבעת רם קשה להוציא כזו כמות של סטודנטים להפגנה גם אם מדובר בשכר הלימוד שלהם. 780 שניות מתחילת המבחן אנחנו כבר נמצאים בבניין רוס, מקטרים למזכירות החוג על מר גורלינו.

ופה אולי באה לידי ביטוי אחת הסיבות הטובות ללמוד בגבעת רם (וזה לא שיש כל כך הרבה סיבות) - סטודנט: החוג למדעי המחשב מקשיב לך. המזכירות מתעשתות מהר מאד ומרימות טלפון לאורנה, ראש החוג. אחרי השיחה באה ההבהרה המרגיעה: אורנה תברר מה קרה וכנראה (כתלות בהסכמת המרצה כמובן) ינתן מועד נוסף במידה וימצא שהמבחן לא התאים לחומר הנלמד. החוג כבר יודיע במייל ובSMS לכולם ואנחנו משוחררים ללכת הביתה (ולהתחיל ללמוד למבחן הבא). כבר באותו יום שולחים SMS שיעדכנו אותנו בהמשך.

8 ימים מתחילת המבחן מגיע הSMS: מועד ג' ינתן בשבוע השני של סמסטר א'. כל הסטודנטים שלא ניגשו למועד א' פלטו אנחת רווחה. אני לעומת זאת, אחרי הנסיון המר שהיה לי, כבר לא בטוח אם בכל זאת כדאי להמר על הציון שלי במועד נוסף.

ואם כבר בינארית אז לפחות עצה שימושית אחת להיום: כך תספרו על יד אחת מ-0 עד 31:

http://www.glassgiant.com/misc_count_to_31_on_one_hand.php

אמרתי לכם

Sun, 07 Aug 2005 13:35:39 GMT

רק לפני שבוע בערך כתבתי שאני מתחיל לפתח תסמינים של מחלות סופניות והנה, קצת אחרי זה הספקתי לחטוף דלקת גרון, שזה די נדיר לקבל באוגוסט. הכל בסדר למקרה ששאלתם, אחרי כמה ימים עם חום הצלחתי להקים את עצמי מחוסר העשיה של לשכב במיטה ולחזור לחוסר העשיה הרגיל שמאפיין את החופש הזה.

בינתיים הספקתי לעשות קצת סדר בבלוג, כל הקישורים לבלוגים ודומיהם הועברו לתיבה אחת, שתכונה בהתאם לז'רגון הבלוגאי "בלוג רול" (איזה כישרון מי שחשב על השם: הוא בטח אמר לעצמו" היי, יש לי פה המון קישורים לבלוגים מסודרים בשורה - זה כמו סושי רול, רק בלי סושי ועם בלוגים, אז נקרא לזה בלוג רול. טוב, האמת היא שזה גם לא מגולגל, אבל בלוג-רול נשמע הרבה יותר מיוחד מבלוג-ליסט"). הוספתי גם כמה קישורים חדשים, אחד מהם לבלוג (נוסף) של סטודנט למדעי המחשב, אבל הפעם אחד שלא ממומן ע"י החוג (או בשפה עממית בלוגכלהזין). חוצמזה, הוספתי קישורים לשני מקומות: הראשון הוא Failmath, שקוטל את כל תעשיית הגימינג והפוליטיקה שמסביב. השני הוא Joel on Software, שנכתב ע"י יואל ספלוסקי ומכיל המון עצות ידידותיות ומאמרים לקהל המתכנתים. צרור עצות לסטודנט למדעי המחשב שגם תורגם לעברית הוא אחד המאמרים שנכתבו שם, ואני חושב שצריך להכניס אותו לתוכנית הלימודים שלנו. ציטוט לדוגמא:

"ההבדל בין תוכניתן בינוני לתוכניתן טוב אינו מספר שפות התכנות שהוא מכיר ... ההבדל הוא בשאלה האם הם יכולים לתקשר את הרעיונות שלהם"

אויש, זה משהו שכואב לגלות, במיוחד בקמפוס כמו שלנו בו מספר לא קטן של סטודנטים לא מסוגלים לתקשר עם הסביבה באופן כללי, שלא נדבר על לתקשר את הרעיונות שלהם. "רגע, אף אחד לא אמר לי שאני צריך לתקשר! באתי ללמוד מדעי המחשב, לא ליצור אינטרקציה עם אנשים אחרים!"

האוניברסיטה כמובן, לא בדיוק מעודדת עבודה בקבוצות. נכון, ישנם קורסים לא מעטים שהתרגילים בהם הם לעבודה בזוגות, ושם אתה גם מגלה לראשונה שהשותף שלך יכול להיות גאון, אבל הקוד שלו כל כך הפוך ומבולגן שלוקח לך יותר זמן להבין אותו ממה שלוקח לך לכתוב אותו בעצמך מחדש (שלא נדבר על תיעוד שמשום מה בכלל לא טורחים לכתוב). אבל נכון לסוף שנה ב' של התואר עוד לא יצא לי לכתוב קוד בקבוצה או לעבוד על פרוייקט תכנותי קבוצתי. מה שמאד אבסורדי, כי ב"עולם האמיתי" רוב העבודות לא נעשות לבד וגם לא בזוגות, אלא בקבוצה יותר גדולה.

אבל אם שוב יורשה לי לצטט בשינוי קל משפט נוסף מאותו מאמר של יואל: "היי, אנחנו האוניברסיטה העברית! אנחנו מכשירים את דור העתיד של חזית המחקר המדעי - אנחנו לא מתעסקים בזוטות כמו תכנות מעשי בצוות! מה אתה חושב שזה פה? חוג מחשבים במתנ"ס?!?!"

ובנימה יותר אופטימית: גם רשימת הסרטים שאני צריך לראות עודכנה. סרטים נוספו וסרטים ירדו. את Sin City, אגב, אתם חייבים לראות. גם אם זה רק בגלל העיצוב הויזואלי המדהים, גם אם זה רק בגלל שאתם אוהבים אלימות ברמות לא הגיוניות בכלל, גם אם זה רק בגלל המשחק המעולה וגם אם זה רק בגלל העלילה המצוינת והסיפורים שמתחברים. את מר וגברת סמית לעומת זאת... טוב, אם יש לכם זמן פנוי ובמקרה עברתם ליד מכונה של בלוקבאסטר - שיהיה.

סוף העונה

Sun, 17 Jul 2005 17:42:29 GMT

יום ראשון, 17.7 -- עכשיו הסמסטר באמת נגמר אחרי מועד הא' האחרון של סמסטר ב'.

אז נכון, זה לא באמת נגמר - מועדי ב' מחכים לכולם כמעט, חוץ מכמה יחודי סגולה שכולנו בוודאי רוצים לשבור להם את המשקפיים.

אז אצלי בת'כלס המבחן האחרון הסתיים ביום רביעי - מבוא לסטטיסטיקה והסתברות ב'. בלי להשתחצן אני חייב לציין שאני שולט ממש בחומר ולכן אני יכול לומר על סמך הידע הרב שיש לי בסטטיסטיקה, שבהסתברות של 80% אני אצטרך לחזור על המבחן.

מה שכן, למבחן חשבתי שהגעתי בסטייל, מצויד בעוגיות של אוראוס ובמשקה אנרגיה. מסתבר שאני פשוט לא חושב בגדול - לפחות בגדול כמו עוד אחד מגבעת רם, שטרח להגיע מצויד היטב לקיץ, עם בקבוק דיאט קולה, כוס עם קרח, ולימון בשביל הלוק. אין ספק שכמו שתוכלו לראות בתמונות, רק מטריה היתה חסרה שם.

אין ספק שיש לי רף גבוה שאני צריך לעבור לקראת מועדי ב' - אז אם למישהו או מישהי יש רעיונות לארוחות קולינריות מפוארות שאפשר להרים במבחן, אתם מוזמנים להעלות אותם פה. אני מבטיח לנסות לישם ולדווח מהשטח.

על דיסקרטית והסתברות

Mon, 04 Jul 2005 10:38:53 GMT

יום שני, סיימנו את המבחן במתמטיקה דיסקרטית (או בעברית בדידה - ואין שום קשר לנזק המוחי שהבדידים גורמים לנו). מתמטיקה דיסקרטית מתעסקת בעיקר בכל מה שהוא לא חשבון אינפיניטיסימלי או אלגברה לינארית, שהם שאר המקצועות המתמטיים שמכריחים סטודנטים למדעי המחשב לקחת למרות שהם לא לפה בשביל ללמוד אותם. בניגוד אליהם הקורס הזה הוא גם שימושי כקורס קדם לנושאים אחרים שלומדים בשנה א' - ולכן במסלול שלי החליטו לתת אותו בשנה השניה.

אין לי שום ספק שלא הייתי מוכן בכלל למבחן הזה - אני חושב שהספקתי לכסות בערך חצי מהחומר בזמן שהיה לי להתכונן. אבל למרות זה, אני מעריך שאיכשהו הצלחתי להוציא במבחן ציון של ~ 85 עד 91.

כן,היום הייתי מאלה שמשווים אח"כ בחוץ, למרות שאני בד"כ נמנע מזה ומתנגד לזה עקרונית. אבל הייתי מוכרח הפעם להעריך אם אני אצטרך לקרוא את החומר הזה שוב עוד חודש לפני מועד ב' - ומה אתם יודעים, כנאה שלא.

למזלי, במתמטיקה בדידה כמו במתמטיקה בדידה - גם התשובות במבחן בדידות ולכן לא צריך להוכיח ולשנן בע"פ משפטים, אלא פשוט לנחש תשובות נכונות. כאלה מבחנים אני פשוט אוהב: 10 שאלות אמריקאיות עם תשובה אחת נכונה בלבד מתוך 4 ועוד 10 שאלות של נכון/לאנכון - ושימו לב ללהיט: לא צריך לנמק!

אין ספק שזה מבחן טוב - מבחן שבו אפשר להגיע לציון סביר גם בלי לדעת את כל החומר ולהסתמך על הגיון בסיסי (מה שדווקא נמצא בחוסר אצל סטודנטים למדעי המחשב). גם אם מתקשים - כל מה שצריך זה לקחת מטבע (הוגן) למבחן ולהיעזר בו בשאלות שאתה לא בטוח בהן. לי זה עבד פעמיים ואני מצטער שלא הטלתי אותו יותר (ותודה לעוזי מוטרו). תודה גם למרצה הקורס בניימין וייס שהחליט לבטל את השיטה הנהוגה ע"י קודמיו של הורדת ניקוד על תשובות שגויות (כן, היו מבחנים עם ציון שלילי). חבל שהוא מרצה לא משהו, אחרת בכלל זה היה יכול להיות קורס מצוין.

ועכשיו ברצינות - למה יש כל כך הרבה מרצים גרועים באוניברסיטה? למה מכריחים פרופסורים שמצד אחד הם עילויים בתחום, אבל מצד שני אין להם שום יכולת דיבור מול קהל, להרצות בפני סטודנטים? לא עדיף לתת להם להמשיך להתעסק במחקר ולמצוא אנשים מתאימים יותר להרצות? האם לא קיימים מרצים רהוטים, שבונים מערכי שיעור מסודרים ומסוגלים להעביר את החומר בלי לגרום לסטודנטים לרצות לתקוע לעצמם את הזרת בעין ולחטט במוח בתנועה מעגלית נגד כיוון השעון בשביל להישאר ער בהרצאות? אם נחזור רגע למתמטיקה דיסקרטית, אז באחד השיעורים החליף את פרופ' וויס מרצה אחר - פרופ' גיל קלעי. למרות שהוא לא מלמד את הקורס ואין לו תוכנית מסודרת, הוא העביר את השיעור בצורה רהוטה, ברורה ומעניינת - עד עכשיו זה השיעור שאני זוכר הכי לטובה בקורס. אז נכון, הוא מלמד קורס מקביל בתורת הגרפים, אבל עדיין זה לא אומר שאי אפשר למצוא מרצים טובים אחרים ולהשקיע קצת ברמת ההרצאות בקורסים לתלמידי התואר הראשון באוניברסיטה.

טוב, בעצם את מי זה מעניין עכשיו? העיקר שעברתי. ואם תסלחו לי, יש לי עכשיו מבחן במערכות הפעלה עוד יומיים ללמוד אליו.

ברוכים הבאים לתקופת הבחינות

Thu, 16 Jun 2005 15:27:52 GMT

זהו. נגמר השבוע, נגמר הסמסטר, נגמרה השנה. כמעט.

התחילה תקופת הבחינות. אין ספק שהיה שבוע קצר וצפוף, אבל גם הוא מאחורינו, רק שעכשיו מתחילים הלימודים האמיתיים. השאלה הגדולה היא למה דווקא בשבוע הזה החליטו ברוקסטאר/רוקסטארנורט/טייק2 להוציא את San Andreas למחשב? הם בכוונה רוצים לרסק לנו לחתיכות את כל החלומות לסיים אי פעם את התואר?

אבל די עם San Andreas, לזה אני כבר אקדיש פוסט נפרד. פה רק רציתי להגיד בהצלחה בתקופת הבחינות.

וגם לציין שוב איזה תותח ברוורמן מבן-גוריון. אחרי שהוא שנורר מאות מיליונים ממשפחת הגלדיאטורים מרקוס אוריליוס, עכשיו הוא גם הצליח לשכנע את דוייטשה טלקום לפתוח את הברז 4 מיליון דולר למחקר ופיתוח (ואני מצטט מהטקסט) "פתרונות אבטחה חדשניות עבור חברת דויטשה טלקום, בין הייתר להתמודדות מול "סוסים טרויאנים" וירטואלים ויתר בעיות אבטחת מידע". הכסף ודאי יזרק לידיים של אנשי אקדמיה, אולי אפילו סטודנטים חסרי אחריות למדעי המחשב, שבטח יבזבזו אותו על פוסטרים צבעוניים מנייר כרומו של התזה שלהם בנושא "סוסים טרוייאנים וירטואלים -אם הם וירטואלים אז למה בכלל צריך להתגוננן מפניהם?"

ואני שואל: איפה לעזאזל מחלקת קשרי החוץ של האוניברסיטה העברית? גם אני רוצה 4 מיליון בשביל לפתח "פתרונות אבטחה חדשניות". יש לי המון רעיונות מה לעשות עם הכסף: רק היום בשיעור האחרון של OS חשבתי על לפחות 3 פתרונות אבטחה חדשניות. כמובן שאני לא אגיד לכם מהם כי אז אתם תגנבו לי את הפטנט, ופתרונות אבטחה חדשניות זה לא משהו שהולך ברגל בימים אלו. תחשבו על פתרונות אבטחה משל עצמכם! וכדאי שיהיו חדשניות. אתם יודעים מה - אני אפילו אעודד יזמות - הנה: 4 מיליון דולר יוגרלו בין המגיבים לפוסט זה עם פתרונות האבטחה הכי חדשניות. ההגרלה בחסות דויטשה טלקום וקלאב הוטל לוטרקי יוון.

דיוטטה טלקום תשקיע במו"פ באוניברסיטת בן גוריון

בואי שרהלה, הולכים הביתה

Thu, 09 Jun 2005 18:26:27 GMT

יום חמישי. 21:30. עוד 3 ימי לימודים נטו נכנסים למרתון בחינות שנראה עכשיו ממש ממש רחוק.

הסתיים לו השבוע הכמעט אחרון של הסמסטר, אבל שבוע הבא לא כל כך נחשב כי הוא בקושי שלושה ימים. לא יאמן פשוט.

איכשהו, סמסטר ב' תמיד נראה יותר קצר ותמיד זורקים בו יותר. אולי זה כל החופשים שלא נותנים לך להיכנס לשגרה של לימודים, אולי זה העייפות מסמסטר א' שהצטברה לה ואולי זה סתם כי ככל שעובר הזמן אתה מתחיל להכניס דברים לפרופורציה ומשקיע פחות בלימודים שלך ויותר בדברים אחרים כמו לכתוב בלוג באינטרנט.

זהו, אין לי מה לכתוב חוץ מזה שהאינטרנט האלחוטי מעביר את הזמן יופי בתחנה המרכזית בירושליים. מומלץ בחום לבעלי הניידים. תזהרו רק לא לפספס את האוטובוס כמו שהולך לקרות לי אם אני לא אסיים עכ

...

ברוכים הבאים לקמפוס אדמונד י' ספרא

Tue, 07 Jun 2005 16:57:52 GMT

סטודנטים רבים המטיילים לאחרונה בקמפוס גבעת רם בוודאי שמו לב כיצד מראהו החיצוני של הקמפוס השתפר פלאים בחודש האחרון (לא שקודם היה על מה להתלונן - האוניברסיטה משקיעה יותר במ"ר של דשא מאשר בסטודנט ממוצע). כל המשחקים המקדימים מסתבר, באו כהכנה לחגיגות אסיפת חבר הנאמנים של האוניברסיטה השבוע, כאשר האירוע המרכזי היה בסימן חנוכת הקמפוס ע"ש אדמונד י' ספרא באיחור אופנתי של 3 שנים בערך.

אתם מבינים, לפני כמה שנים טובות תרמה הגברת לילי ספרא 30 מיליון לקמפוס (לא ברור לי באיזה מטבע, אבל 30 מליון זה הרבה מאד גם כשזה בזלוטה פולני ישן. יותר ממה שמשלמים לי בשביל לכתוב את הבלוג הזה, זה בטוח). בכל מקרה, נראה כי הסכום הושקע ברובו בגינת התבלינים מול בניין שפרינצק שנפתחה לא מזמן לקהל הרחב, שרוצה להוסיף קצת הל לתה שהוא קונה בקפיטריה. אתמול אחר הצהריים הוקם במרכז הקמפוס אוהל ענק עטוף בצבעי ורוד-ברבי-מזעזע בשביל לקבל את פניה של הגברת ספרא התורמת הנדיבה (ועוד תורמים בחבר הנאמנים של האוניברסיטה, אבל הם פחות חשובים).

אז זהו. לכל מי שהתפלא מה הדבר העצום הזה שהוקם באמצע הקמפוס (כולל זיו מהבלוג המקביל והפחות שווה משלי, שהציג 10 רעיונות ל"מה זה הדבר הורוד והמזעזע הזה") - הנה התשובה שלכם. מעכשיו יש לומר "אני לומד בקמפוס ספרא" ולא "אני לומד בגבעת רם". אל תהיו חארות - תרמו הרבה כסף למוסד הזה בשביל שתקראו לו ככה. אמנם פרופ' ברוורמן התותח מאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע הצליח לשנורר מתורם אחר איזה 300 מליון שדי מגמדים את ההצלחה של הקמפוס שלנו. אבל מצד שני - מה אתם מעדיפים? לקבל 30 מליון ושיקראו לקמפוס שלכם "קמפוס ספרא" או לקבל 300 מליון ושיקראו לקמפוס שלכם "קמפוס מרכוס", שזה בוודאי משפיל הרבה יותר. נסו על חבריכם הסטודנטים מהדרום:

סטודנט א': "איפה אתה לומד?"
סטודנט ב': "בבאר שבע. בקמפוס מרכוס!"
סטודנט א': "מזל שזה לא הקמפוס של האמא שלך"
סטודנט ב': "למה?"
סטודנט א': "כי אז היו קוראים לו קמפוס-מר-כוס-של-האמא-שלך".

סתם. לא יפה. סטודנטים בגבעת רם לא מדברים ככה. זו לא כוס התה שלנו. אני סתם עושה מזה סערה בכוס תה. אני פשוט רוצה שתסתכלו על חצי הכוס המלאה. אני מדבר שטויות כי כנראה שתיתי כוס אחת יותר מידי. וואי, אני פשוט יכול להמשיך עם כל היום...

... אתם קולטים? קמפוס מרכוס. איזה קטעים עם הבארשבע האלה.

טוב, אבל האמת היא שלי אין על מה לצחוק. אני אישית מוכן גם בשביל 3 מיליון לשנות את שם המשפחה שלי למרכוס או מרכוס אוריליוס או מרכוס ברקטוס או כל מה שתרצו. אבל אני זה לא דוגמא.
אולי באמת הגיע הזמן לשנות את שם הבלוג הזה - אני פותח את כותרת הבלוג לתורמים פוטנציאלים. בעל ההצעה הגבוהה ביותר יזכה להשתלב בדפי ההסטוריה - אפשר להציע תרומות בתגובות לפוסט הזה. אלכוהול, חפצי אומנות והצעות מגונות מנשים אטרקטיביות במיוחד (יש לצרף תמונה) יתקבלו גם בברכה.

האוניברסיטה העברית חונכת את קמפוס ספרא:
http://www.huji.ac.il/cgi-bin/dovrut/dovrut_search.pl?mesge111813262405976587
אוניברסיטת בן גוריון תשא את שמה של משפחת מרקוס:
http://www.bgu.ac.il/html/dover/news/1110958719.shtml