מיומנו של סטודנט בדרך אל התואר: בדרך למכה

מיומנו של סטארטאפיסט בדרך לפוקאצה

Mon, 19 Jun 2006 20:53:41 GMT

לפני חודשיים ושבוע כתבתי שאני מתחיל לחפש עבודה. כנראה שמתפתחת לנו כאן עוד בועה, כי מאז כבר הספקתי למצוא אחת ולסרב לאחרת.

עוד סימן לבועות ולבאות, הוא כנס תעסוקה שהיה לנו באוניברסיטה לא מזמן. היריד, שהיה מיועד בעיקר למחשביסטים, כלל את כל המי-ומי בהייטק הירושלמי (וגם כאלו שבאו מרחוק): אינטל, אמדוקס, מטריקס, מרקורי, IBM, SAP, NDS ורבות וטובות אחרות.

היריד, שנראה קצת יותר כמו כנס שיווקי, היה מאד מובנה באופיו: סטודנט מגיע לדוכן, מחפש איזו אטרקיצה מציעים בו, ומייד איש שיווק/גיוסוהשמה עט עליו ושואל מה הוא לומד. במידה וענה הסטודנט המאושר "מדעי המחשב", אותו נציג מציג לו את הפרס שמאחורי וילון מספר שלוש.

בתמורה לפרס הסטודנט יאלץ להשאיר אצל הנציג עותק מקורות החיים שלו ולפעמים גם לענות על שאלות של דודות כמו "באיזה שנה אתה?" או "מה הממוצע שלך?" או "אתה מסכים לעבוד גם בעבודות QA" ("לא!" יענה הסטודנט המזועזע "לא באתי ללמוד שלוש שנים בשביל משרה בבדיקות איכות! QA תשאירו למתכנתים נחותים כמו בוגרי ממר"מ/ג'ון ברייס!")

ובאילו פרסים פיתו אותנו הסטודנטים? אני למשל יצאתי עם שלל רב שהכיל מפצל USB של אינטל, מטקות של אמדוקס, דפדפת של מרקורי, פולדר של SAP, ערכת הילייטרים בצבעים מעוצבת כפרח של answer.com (אל תשאלו, זה נראה אפילו יותר מוזר ממה שזה נשמע) וכמובן עטים - הרבה עטים עם שלל לוגואים שונים, כל זאת בנוסף לפיתויים הרגילים כמו אייסקפה, ארטיקים, עוגיות ומשקה גויאבה/מנגו. אין ספק שזה היה שווה את עלות ההדפסות של קורות החיים (אנחנו מקבלים 200 הדפסות חינם מתנת החוג למדעי המחשב). יש תמונות, כך שתוכלו לבחון בעצמכם האם זה שווה.

בלי קשר ליריד התעסוקה, אני הרצתי קצת חיפושים משל עצמי, ואחרי קצת שוטטות התראיינתי, נבחנתי והתקבלתי לחברת התוכנה ericom שבה התחלתי לעבוד אתמול, מה שהפך אותי רשמית להייטקיסט מהמניין, עם כרטיס מגנטי לארוחות עסקיות בכל מיני מסעדות.

אז זהו, הגעתי לתחנה אחת אבל עוד לא סיימתי את הקודמת: אני עדיין סטודנט ועדיין כותב בבלוג הזה. חוצמזה, יש לי עוד תואר שני במנהל עסקים לעשות (ולכו תדעו מה יצא מהמבחן באלגוריתמים שעשיתי) אז אני בטח עוד אשאר פה לא מעט זמן.

זה גם הזמן לווידוי קטן. הטייטל של הבלוג הזה "מיומנו של סטודנט בדרך אל התואר" הוא כמובן שאוב באופן גס מהספר הנהדר "יומנו של סטארטאפיסט בדרך למכה" מאת גידי רף. הספר, שהתחיל בכלל כטור סאטירי במוסף עסקים של מעריב וסקר בצורה צינית את כל תופעת בועת הדוט.קום עד לקריסה(ומומלץ לקרוא את הטור הראשון ולקבל טעימה כאן) היה אחד הדברים שהשפיעו עלי גם בבחירת הכיוון (כי כולנו רוצים לעשות מכה, ויותר מזה כולנו רוצים רכב חברה עם דלקן) וגם בהחלטה על כתיבת הבלוג הזה (טוב, אבל זה שבהתחלה שילמו לי על הבלוג גם תרם להחלטה).

אז אולי יום אחד גם אני אוציא ספר שמבוסס על הפוסטים פה ועל עוד כמה דברים שאני אמציא עד אז, אבל בנתיים אני בהייטק - ודי טוב לי עם זה.

הפקולטה להנדסה חברתית

Sat, 29 Apr 2006 20:24:41 GMT

אחרי שבוע עמוס וקצת לפני יום עצמאות עמוס - מצאתי קצת זמן לעדכן את הבלוג מתוך איזה רשת אלחוטית שהיתה בסביבה.

אז מי שזוכר את הפוסט הקודם - הזמנתי אתכם לכנס והרצאה שלי בנושא הנדסה חברתית. לטובת אלו שהתנצלו על שלא יכלו להגיע וביקשו עדכון - בבקשה:

הכנס של datasafe היה בנושא אבטחת מידע. זה התחיל במצגת של שני חברה על האיומים הקיימים כיום וכלל ניסוי כלים עם תוכנה שאפשר לקנות ב-80$ (ובאינטרנט אפילו בפחות...) שיכולה לשלוף מידע שאתם חושבים שמחקתם מהמחשב. בחור בשם חיים נידב את הדיסק און קי שלו בשביל לגלות שהתמונה הסמי ארוטית של חבר שלו שהוא מחק משם (כלומר, חשב שמחק משם) לא באמת נמחקה ולמד את הלקח החשוב של צה"ל: לעולם אל תתנדב לשום דבר. ואם אתה כבר מתנדב - אל תחזיק תמונות סמי ארוטיות של חבר שלך על הדיסק און קי.

משם הכנס עבר להרצאות שותפים שהציגו כל מיני פתרונות אבטחת מידע מתקדמים שמיטב החברות (סימנטק, צקפוינט ואלאדין) ישמחו למכור לכם במחירים מופקעים.

ההרצאה שלי היתה מטעם מיזם בשם olivesec שהקמתי עם שותף לפני 3 שנים, ובגלל עומס הלימודים בשנתיים האחרונות היינו צריכים להוריד ממנו קצת הילוך. ההרצאה היתה כמובן על הנדסה חברתית ובאה כדי להסביר לכל מי ששלף את הצקים וקנה את המוצרים הנ"ל למה זה בכל מקרה לא יעזור להם. אני חייב לציין שהיה מצוין - למרות הקירבה לשעת ארוחת הצהריים ולרעב של באי הכנס ולמרות שעליתי אחרי 3 מצגות טכניות ויחסית משעממות, הקהל היה מרותק. היה אפילו יותר טוב מבהרצאה הקודמת שהעברתי בy2hack. מי יודע, אולי יום אחד נצליח לחנך האנשים במדינה הזאת שישמרו קצת על המידע שלהם.

בינתיים, במקביל לקידום עניין ההנדסה החברתית בישראל אני ממשיך בחיפוש עבודה "שגרתית". אמנם אנשים התרשמו ושלפתי כרטיסי ביקור על ימין ועל שמאל, אבל עד שזה יתחיל לפעפע אני צריך עבודה שגרתית בשביל הלחם והחמאה (כמו שכתבתי לפני שני פוסטים). הרצאות (וגם שאר השירותים שאנחנו מציעים בOlivesec) זה מאד נחמד וזה גם פוטנציאל כסף טוב - אבל זה (עדיין) לא יציב. צריך שהשוק יכיר בסיכון ואז יהיה על מה לדבר. חוץ מזה, אני רוצה גם עבודה שכוללת כתיבת שורת קוד או שתיים בC++ מתישהו, אחרת אני ארגיש ממש פראייר על כל הזמן והכסף שאני מוציא על התואר הזה. פייר, לא?

כנס כנס תרדוף

Sat, 22 Apr 2006 18:41:13 GMT

פסח נגמר.

חופש זה לא כל כך היה. 3 תרגילים, 2 מבחנים ו-1 מצגת לכנס העסיקו אותי כל השבועיים האחרונים.

איזה כנס? כנס אבטחת מידע: תחום שאני כבר מתקופת הצבא שקוע עמוק עמוק בתוכו - ואיכשהו מפה לשם התגלגלתי להרצות בכנס עסקי ביום חמישי הקרוב. ההרצאה בנושא: "הנדסה חברתית".

איך הגעתי לזה? סיפור ארוך. אני צריך להעלות פה את הסיפור המלא כי יש לו פוטנציאל קומי, אבל זה בהזדמנות אחרת - בינתיים רשמתי לעצמי אותו בצד: הוספתי רשימה בבלוג של כל הנושאים שעוד לא כתבתי עליהם ואני צריך לכתוב מתישהו. ככה לפחות אני לא אשכח.

ומה זה הנדסה חברתית? בניגוד לקונוטציות שעולות מהמילה "חברתית", לא מדובר פה על חברי כנסת חברתיים ועל עמיר פרץ ושכר המינימום. מדובר פה על אבטחת מידע. האקרים ופריצות למחשבים מכירים? אז תחליפו את המילה "מחשבים" במילה "אנשים" ותגיעו להנדסה חברתית - במקום לשבור את הראש על סיסמאות, פשוט נשכנע את המנכ"ל / מזכירה / איש סיסטם להביא לנו אותה - שזה גם יותר זול וגם יותר קל וגם יותר מהר.

זו, על רגל אחת (איזה רגל, בקושי בוהן), המשמעות של הנדסה חברתית. במציאות זה כמובן קצת יותר עמוק וקצת יותר מסובך, אבל לא בהרבה: הרי בכל מקרה יש סיכוי סטטיסטי של בערך 70% שהססמה היא 123456 (או qwerty אצל המתוחכמים) ככה שלפעמים אפילו לא צריך טובות מאותם מנכ"ל / מזכירה / איש סיסטם.

אבל קצר ולעניין - כי יש לי עוד מצגת לשפץ: מי שזה ממש מעניין אותו - פשוט תגיעו לכנס ביום חמישי הקרוב. אנשים שחשבתי שיתעניינו כבר הזמנתי מראש, אבל מי ששכחתי להזמין ורוצה להגיע (מצטער), שפשוט יגיב פה (עם כתובת מייל כמובן). אני כבר אסדר הזמנה.

לחם, עבודה

Wed, 12 Apr 2006 15:05:23 GMT

פסח הוא חג של מצות, חג של "מעבדות-לחרות".

מוזר שדווקא לקראת החג הזה עשיתי חושבים והגעתי למסקנה מעניינת: אני מאד אוהב את הלחם שלי. ואני אוהב אותו בעיקר כשהוא בא בצורת פוקצה, עם קצת שמן זית ומלח גס, ואולי איזה גבינה מהמעדניה של באשיר מלך הגבינות בשוק מחנה יהודה.

אבל בשביל פוקצה, צריך לעבוד- ולא רק בשביל פוקצה. גם בשביל לבנות קריירה גם צריך לעבוד, ואין זמן יותר טוב להתחיל מאשר בסמסטר הזה שבאופן תאורטי הוא פחות עמוס (למרות שקצב העדכונים האיטי בבלוג כבר יכול לרמוז לכם שבפועל דווקא די צפוף).

בכל מקרה, הגעתי למסקנה שאני צריך להתחיל לחפש עבודה ורצוי אחת כזו שתהיה קשורה לתחום ההייטק. כלומר, אני צריך עבודה פחות בשביל הכסף ויותר בשביל הניסיון והעניין. מה שגם אומר: צריך להתפשר ולא רק לחפש משרות פיתוח או ניהול בכיר, אלא גם משרות של QA שזה המקביל של עולם ההייטק של הסטאז' הרפואי או של לשכות עורכי הדין. ואם להתבטא במונחי החג: QA (אבטחת איכות בעברית) זה המקביל ההיטקיסטי של אלו שסוחבים את האבנים של הפירמדות בשביל שהמהנדסים האמיתיים יוכלו לבנות אותה כמו שצריך. השכר הוא כמובן נמוך בהתאם (כלומר, פחות מ-60 ש"ח לשעה. קשים החיים אחרי התפוצצות בועת ההייטק).

בקיצור, אני מתחיל לחפש עכשיו. למעשה כבר התחלתי בחיפוש בלוחות הדרושים באינטרנט מה שהעלה סיפור מעניין: בזמנו שמעתי על אתר msnjobs ונרשמתי אליו. הוא הציע כל מיני פיצ'רים נחמדים אז אמרתי - שיהיה. הקטע המעניין קרה כשחזרתי אליו עכשיו לקראת חיפוש העבודה. הנחתי שהכתובת תהיה jobs.msn.co.il. מכל הדברים הביזאריים שבעולם, גלישה לכתובת שלחה אותי לקלטת הילדים המפורסמת והלהיטית "דיג-דיג-דוג" (שאגב, מסתבר שהיום כבר יוצאת בגירסת DVD כדי שהקטנים לא יאלצו לחכות בזמן שהקלטת רצה לאחור ומתנגנת לה שוב בלופ אינסופי).

אחרי שהשתעשתי מההלם הראשוני באתר (שלווה באפקטים קוליים נלווים) גיליתי שהאתר msnjobs כמובן נמצא בכתובת אחרת www.msnjobs.co.il. כמה אידיוטי מצידי לחשוב אחרת. מעניין אותי כמה מכירות עושה הקלטת הנ"ל על מובטלי הייטק אחרים שהגיעו לשם בטעות ואמרו "טוב, אם כבר אין לי עבודה ואין לי מה לעשות, אולי אני אצפה באיזה לקט שירים איכותי!".

אבל נחזור לעולם שלנו - כניסה לאתר msnjobs חשפה לפני עולם שלם של משרות. אחרי התהליך המייגע של בניית קורות חיים מרשימים ומעוצבים להפליא, בניתי לעצמי סוכן חכם לחיפוש משרות - ושלחתי אותו לדרך. מבין הצעות העבודה שהוא החזיר, דליתי את אלו שרלוונטיות ולחצתי על "הגש מועמדות".

לפתע, קפץ לי חלון קטן מול העיניים ובו הצעה אטרקטיבית ביותר לרכוש מנוי חודשי ב39 ש"ח באמצעות טכנולוגית SSL מאובטחת בכרטיס אשראי.

מה הכי מרתיח בזה? (חוץ מהעובדה שגובים כסף מאדם חסר עבודה)

שיש להם את החוצפה ליצור את הרושם הראשוני שהכל בחינם. כשקיבלתי ג'אנק מייל על האתר בפעם הראשונה, לא כתבו שם שום דבר על תשלום. גם כשיצרתי את ההתחברות הראשונית וגם כשעבדתי קרוב לשעה על בניית הפרופיל לא שמעתי מהם כלום. אבל פתאום כשאתה כבר יכול ליצור קשר עם החברה, באים אליך עם החשבונית ואומרים "קודם כל תשלם". חיפוש עומק באתר לא הניב בשום מקום אחר דף שמכין אותך לכך שהשירות כרוך בתשלום. וזה לדעתי פשוט ביזיון שמראה על אפס אמינות. אם מושכים אותי באף ולא אומרים לי כלום, אני לא יכול לסמוך עליהם בכלל שקורות החיים שלי יגיעו אחר כך לאן שהוא (אולי הם גם מחייבים את מפרסם המודעה רק כשהוא רוצה לדעת מי הגיב לה?). אני לשם, כבר לא חוזר.

ואם כבר ביקורת רעה - אז גם יש מקומות שמגיעה להם ביקורת טובה: אתר jobinfo, שהוא אתר חיפוש משרות שעובד לפי אותו עיקרון של חיפוש במאגר משרות וגם בו יש פיצרים נחמדים.

אבל יחי ההבדל הקטן - כך נראה אתר שגם מעוניין בטובת הלקוח: כשהגעתי לשלב שליחת קורות החיים, לחיצה קלילה שלחה את הקו"ח למעסיק. בלי כרטיס אשראי ובלי שטויות.

אבל יותר מזה: יום למחרת כבר התקשרה אלי בחורה נחמדה בשם איה מג'ובאינפו, ששאלה אם אני רוצה שהם יעזרו לי בחיפוש משרות. בשיחת טלפון אחת האי אפילו הכווינה אותי לאילו משרות מתאימות לי ושאלה אותי את כל השאלות הנכונות שגם עזרו לי קצת להחליט מה אני רוצה.

אמנם נכון לעכשיו עוד לא יצאה לי מכך עבודה, אבל אני עדיין אופטימי ורק עכשיו התחלתי לחפש. כאן לפחות קיבלתי יחס שמראה על רצון אמיתי לעזור - וכבר על זה מגיע להם כל הכבוד.

כמו בכל מקום אחר באינטרנט מסתבר שתמיד יש מבחר, אבל יש רק מעט אתרים שאליהם באמת שווה לחזור.

תאחלו לי בהצלחה בחיפוש עבודה, ושיהיה לכולם חג שמח.

ברוכים הבאים למועדון הזברה

Thu, 16 Jun 2005 15:00:45 GMT

בין כל החלטורות שאני עושה (בלוג, סמרטיטון, אגודת הסטודנטים וכו'), אין ספק שאחת האהובות עלי היא הפעלת לייזר באירועים. הלייזר, מדגם kvant 2000, הוא כמובן לא שלי, אלא של הבוס שלי עידן. (לחדשים: עידן מ"ארפי לייטיניג"המכונה גם חורפי הוא לא רק הבוס שלי, אלא גם כוכב עולה בסצינת התאורה והגברה לאירועים, חתונות, בר מצוות וכו'. טייכמן קטן עליו. אם את בחורה שנראית טוב עד טוב מאד ומבלה באזור מרכז הארץ אז בטח השם מצלצל לך מוכר כי יש סיכוי שהוא ניגש אליך פעם ונתן לך את הטלפון שלו, או לפחות השאיר לך אותו על הוישר של האוטו)

בדרך כלל עידן שולח אותי לחתונות - אתה בא, מתקין את העמדה, אוכל קצת מהפסטלים והמנות פתיחה, לוחץ על הכפתורים הנכונים בלפטופ שלך שמחובר לעמדה, מה שמייצר מניפה מפוארת של אורות ירוקים שגוררות קריאות התפעלות ותדהמה מהכלה וחברותיה לרחבת הריקודים (שגם ככה כבר שיכורות לגמרי) וקריאות "אויש, זה מסוכן לעין" מכמה סבתות זקנות באחד השולחנות (שגם ככה כבר איבדו 98.2% מכושר הראיה שלהן, אז זה לא אמור להזיז להן). אחר כך אתה אוכל עוד קצת מהפרגיות הממולאות באורז וחוזר על אותה רוטינה. הכל סבבה וכולם מאושרים. באחת בלילה אתה כבר בדרך חזרה הביתה שמח ושבע ולפעמים גפ עם טיפ. כנראה אני ממש טוב עם לייזרים - אולי הייתי צריך ללמוד בכלל פיזיקה.

הפעם, לעומת זאת, נשלחתי למסיבה על אמת. זאת אומרת מסיבה לקהל הרוסי על אמת. ויש לי חדשות: המסיבות האלו של הרוסים ממש מושקעות, הרבה יותר ממה שנדמה לכם. גם אין שם ערסים קטנים (ראיתם פעם רוסי ערס? או לחליפין רוסי קטן?). והכי טוב: אם מרגילים את האוזן ליציאות מוזרות בודדות של הדיג'י עם הלהיטים האחרונים בסטלינגרד (מישהו במקרה יודע מה הפירוש של: "דוואי דוואי! ישצה גרשני פוליצאי"? לא יוצא לי מהראש השיר הזה), אז בסך הכל גם המוסיקה היא ברמות של בין סבבה לסבבה לגמרי ומורכבת בעיקר מלהיטים מוכרים.

למועדון קוראים הזברה והוא נמצא (איך לא) במגרש הרוסים בירושליים, בין הפוטין לתחנת המשטרה. הוא מכיל בערך 200-300 איש וכולל גם איזור ישיבה על ספות. מעבר לתאורה הסטנדרטית שהביאו לשם והלייזר שהפעלתי, כיכבו על הרחבה גם מסך ענק עם קליפים, רקדניות מקצועיות עם תחפושות ממש מושקעות (לא הרקדניות בשקל תשעים שתמצאו במסיבות סוף מסלול במועדונים באזור השרון) ושיא הערב: דוב ענק בגובה 3 מטרים שאין לי מושג איך הוא הגיח לאמצע הרחבה, אבל אתם מוזמנים להסתכל בתמונות ולהפתעל. בהתחשב בזה שכל העסק נבנה לקהל של לא יותר מ-300 איש אז זה ממש מרשים. לא ראיתי דברים כאלו באזור: לא באומן, לא בקמפוס ולא בלילה.

בקיצור, אם אתם באיזור ביום שישי, תנו קפיצה - למרות שהמסיבות מיועדות לקהל הרוסי יכניסו אותכם גם אם אין לכם עור בצבע של מנורת פלורוסנט. ואני לא אומר את זה בגלל שעבדתי שם, אני פשוט לא מכיר מסיבות יותר טובות באיזור ירושליים. אם במקרה אתם רואים לייזר ירוק מטייל לכם קצת מעל גובה השיער, אתם מוזמנים לקפוץ לעמדה ולהזמין אותי לרדבול וודקה: תסמכו עלי, אין כמו לראות מפעיל לייזר שתוי.

הבלוג משודר בחסות...

Sun, 29 May 2005 20:27:39 GMT

טוב, עכשיו זה סופי. החוג למדעי המחשב אישר אותי באופן סופי כבלוגר מן המניין (ראו שני פוסטים קודמים). זה אומר שעכשיו גם יש לי איזשהי מחויבות לכתוב פה באופן קבוע אם אני רוצה לממן לעצמי את כל הזמנות הטייק-אווי למעבדת המחשבים.

היה די פשוט בסך הכל. קצת אחרי שנרשמתי קיבלתי הודעה שהתקבלתי וכל מה שהייתי צריך לעשות זה להגיע למשרדים בשביל למלא 436432078643 טפסים בשני עותקים על מנת להפוך אותי לעובד מן המניין באוניברסיטה העברית. לפחות אני מתחיל עכשיו לצבור לקרן פנסיה - תמיד צריך לחשוב קדימה על היום שבו אני אהיה זקן וערירי והילדים שלי ינטשו אותי בשביל משרה בכירה בעמק הסיליקון, כמו שאני מתכנן לעשות בעצמי להורים שלי (סליחה אמא, אבל את יודעת שכסף זה הכל בחיים).

אז מה היה לנו השבוע הזה? חוץ מאירועי יום הסטודנט (שהפכו לאירועי שבוע הסטודנט) ומההודעה המשמחת מהחוג למדעי המחשב, כל מה שיש עכשיו בחדשות זה סערה סביב פרשת "הסוס הטרויאני" שאפשר לראות כאן או כאן וגם כאן. זה בדיוק הזמן שלנו, הסטודנטים למדעי המחשב, להירשם לסימסטר הבא לקורס מבוא לאבטחת מידע ואח"כ להציג את עצמנו בתור מומחי אבטחת מידע וללכת לעשות המון המון כסף על כל מיני פראיירים במגזר העסקי שעכשיו כבר יודעים שהתגוננות מריגול תעשייתי זה פשוט הדבר הבא ומוכנים לשלם לכם 5000$ להרצאת הטמעת-מתודולוגיות-אבטחה-מתקדמות-בארגון, שזה בעצם "להסביר למזכירות שאסור להן לשים 123456 בתור סיסמא למחשב, ועוד להדביק את זה על צג המחשב". תאמינו לי, יש בזה הרבה כסף ומי שלא מאמין יכול לברר עם מנכ"ל Olive - Creative seurity solutions.

בקיצור, רוצים להיות בעניינים גם אתם? הורידו עוד היום למחשבכם סוס טרויאני מומלץ, שלחו לחברים ותראו איך הם מופתעים כשאתם פותחים להם מרחוק את כונן הסידירום בלי שהם מבינים למה זה קורה! שלא ישעמם לכם עד הפוסט הבא...

ואני אפילו הולך לעשות מזה כסף

Tue, 17 May 2005 14:06:58 GMT

הגיע הזמן להתמסד ולכתוב בלוג קבוע. אחרי שישה פרקים של "יומנו של קמ"ן בדרך לדרגה" שכתבתי בבה"ד 15 (את הדרגות לא קיבלתי בסוף, סיפור ארוך) ואחרי ארבעה פרקים של "יומנו של סטודנט בדרך אל התואר" שנכתבו בשנה שעברה בnewsgroup של הקורס "מבוא למדעי המחשב" (ולצערי לא נשאר מהם זכר) - הגעתי לשלב בחיים שבו אני מרגיש שאני מוכן לחזק את הקשר.
מסתבר שלא יכולתי לעשות את זה בזמן יותר טוב. השבוע התחילו להציע בMSN אפשרות לכל אחד לכתוב בלוג משלו. כמובן שהיה אפשר לעשות את זה בהרבה מקומות אחרים באינטרנט כבר קודם, אבל הייתי עצלן מידי להקליד כתובת ועכשיו אני יכול לכתוב ישר מהמסנג'ר. הוא דווקא בסדר הביל גייטס הזה, נראה לי שאני אשאר פה.
במקריות מדהימה קיבלנו היום גם מכתב מבית הספר למדעי המחשב בו הכריזו בחגיגיות שמחפשים 5 סטודנטים שיכתבו בלוג שיתעד את החיים שלהם בקמפוס. בתשלום כמובן (אחרי הכל, יש תקציבים. אנחנו לא החוג ללימודי מזרח אסיה או איזה משהו איזוטרי בסגנון).
אז אם עד עכשיו הייתי צריך תמריץ חומרי בשביל לכתוב (לחדשים: הדרישה הבסיסית בשביל להתקבל למסלול היוקרתי של מדעי המחשב-מנהל עסקים, שבו אני לומד, היא להיות חזיר קפיטליסט), הנה הוא הגיע בדמות הנהלת החוג שבה אני לומד, שהולכת לשלם לי בשביל שאני אקטול אותה על בסיס שבועי. אני מרגיש ממש כמו מאיר שניצר, רק פחות קירח ועם יותר הבנה בסיסית בסרטים.
טוב, אז זה הטור הראשון. אם יחליטו לשלם לי בחוג אז יש אפילו סיכוי שתראו עוד כמה כאלה בעתיד ואני אוכל לממן את כל הפיצות שאני מזמין לרוס 2- (לחדשים: רוס 2- זה איפה שחיים הסטודנטים למדעי המחשב. בית זה איפה שהם נמצאים מתי שרוס 2- סגור). בא לי לעמוד על שולחן ולצעוק "אני, סמי בן טובים, דפקתי הקופה". אבל אני לא אעשה את זה כי השומרת בכניסה תירה בי. וגם כי לא קוראים לי סמי בן טובים - קוראים לי גיא אולמר. נעים להכיר.