מיומנו של סטודנט בדרך אל התואר: בדרך למשחק

משחקים בקקי

Sat, 21 Oct 2006 18:09:27 GMT

ביום חמישי האחרון התקיים כנס עם הטייטל המפוצץ “The state of play in Israel” במועדון המעבדה בירושלים. ובניגוד לרבים מהכנסים בתחום אבטחת המידע שיצא לי להיות נוכח בהם, היה משהו אחר לגמרי: זה היה כנס שדן במשחקים.

אז כן, יש בארץ אנשים שמפתחים משחקים, ויש פה אפילו סניף של הארגון בין לאומי (שהיה אחראי על ארגון הכנס) שנקרא IGDA, או בקיצור "איגוד מפתחי המשחקים הבינלאומי".
אז בתור אדם שמשחקים ותעשיות משחקים יקרים לליבו החלטתי שזה מספיק חשוב בשביל לוותר על יום עבודה והגעתי לכנס. הכנס כלל בתוכו פאנל הרצאות שהתפרס על גבי יום שלם (תשע עד חמש), מה שמראה שאכן יש תעשיה הקשורה במשחקים בארץ. מה שעצוב, היא שזוהי לא תעשיה שמפתחת משחקים.
בארץ הקטנה שלנו, שמצליחה מאד בעולם בתחומי הייטק וטכנולוגיה שונים, פשוט לא קיימות חברות לפיתוח משחקים. ומשחקים זה שוק שמגלגל הרבה כסף – הרבה יותר מתעשיית האנטי וירוסים למשל. רק בארה"ב לדוגמא, שוק משחקי הקונסולות (לא כולל משחקים למחשבי PC) גילגל בשנה האחרונה 10 מיליארד דולר במכירות, שזה מילארד דולר יותר ממכירות כרטיסים בקולנוע בארה"ב.
אז בארץ התעוררו כבר לפני יותר משנה כמה קרנות הון סיכון שמריחות את הכסף הזה כמו שבולדוג מריח בשר. הבעיה היחידה היא שהן לא הרבה יותר חכמות מכל בולדוג ממוצע: הן יודעות לרייר והן יודעות להתנפל. אבל כמו הבולדוג הממוצע, אין להן שום הבנה בסיסית במשחקים. יושבים בהן בעיקר אנשי עסקים ותיקים, שרובם משחקים פעם בכמה זמן במשחקוני אינטרנט או בסוליטר, ומדי פעם מנסים לשחק עם הילד שלהם קצת בכדורגל בפלייסטיישן. האנשים הללו כמובן לעולם לא יצליחו לזהות את ההבדלים בין משחק טוב למשחק מחורבן, גם אם מדובר במשחקים קיימים שמוצגים להם מול העיניים (ובכלל לא ניכנס למשחקים "על הנייר" שבהן הן אמורות להשקיע כסף.
לכן, החברות בארץ עושות מה שהן יודעות לעשות: להשקיע בטכנולוגיה. ואם אתה רוצה שישקיעו בך, אתה צריך לפתח טכנולוגיה ולא לפתח משחק.
בגלל זה כנראה, כל החברות שראינו בכנס בעצם מפתחות טכנולוגיות ולא מפתחות משחקים. שימו לב למשותף בין החברות שהציגו: DoubleFusion מפתחת מנוע פרסומות למשחקים, AISEEK מפתחת "מאיץ" בינה מלאכותית לשימוש במשחקים, אוברון מפתחת פלטפורמה אחידה למשחקי סלולר, פיקסלפליי מפתחת משחקים לממיר הדיגיטלי בכבלים/לווין וכו'. אפילו Funtactix, החברה היחידה שמפתחת משחק "אמיתי", עשתה את גיוס ההון שלה בזכות איזשהו חתול בשק שהיא מכרה לקרנות הון הסיכון בדמות "טכנולוגיה חדשה לפיתוח מואץ של משחקי תלת מימד" ולא בגלל שמישהו בקרן הון הסיכון אמר לעצמו "וואי, זה נשמע כמו משחק בן זונה! על זה הייתי שם את הכסף שלי אם היו מוכרים את זה היום בחנויות". הרי גם Majorem שניסתה לפתח פה פעם משחק "גדול", החליטה ללכת על טכנולוגיה ייחודית קצת יותר מידי למשחק אסטרטגיה המוני בזמן אמת עם עשרות שחקנים על מפה אחת. בדקתי אותו פעם לפני שלוש שנים בגרסת Beta שהפיצו. עם כל הכבוד לטכנולוגיה פשוט לא היה כיף לשחק אותו, כי מרוב טכנולוגיה שכחו לבנות לו ממשק. המשחק אגב, עדיין בבטא.
בקיצור, להגיד שקיימת כאן תעשיית משחקים זה כמו שעלית תגיד שהיא תעשייה צבאית בגלל שהיא מוכרת לצה"ל ופלים ואת ה"קפה נשיא" המגעיל שלהם. אז אמנם ההרצאות היו נהדרות ומעניינות, אבל יצאתי מהכנס עם קצת טעם רע לגבי כל ההייפ הזה כאילו כבר קיימת תעשייה בארץ.
מה שבעצם הכי אכזב אותי בכנס היה "פאנל המומחים" שכלל נציגים מהחברות הללו וכן מקרנות הון סיכון ומהאקדמיה (שכוללת נכון להיום רק תוכנית "משחקולוגיה" ללימודי תעודה בבית ברל, הדבר הכי קרוב לתואר בתחום פיתוח משחקים שקיים בארץ). אז חוץ מהדיאנה ההיא מבית ברל (שהיתה עסוקה בשנור מקרנות הון הסיכון, כמו כל איש אקדמיה מגייס כספים שמכבד את עצמו), כל שאר המומחים הסבירו למה שוק משחקי הAAA לקהל הHardCore (הכינוי לשוק המשחקים "הכבדים", כלומר כל המשחקים המסובכים יותר מסוליטר) הוא מוצף בחברות פיתוח גדולות בארה"ב ואין לישראל יתרון בפיתוח לשוק הזה ואין בו הזדמנויות. כולם גם סיפרו למה שוק הCasual הצומח (נו, המשחקים האלו בפלאש באינטרנט/בטלפון הסלולרי שצריך לחבוט בהם בפינגווינים) הוא שוק צומח שצריך להשקיע בו את המאמץ – כי אין הרבה תחרות וקל יחסית לפתח לו משחקים מהר, אפילו לישראלים שלא מבינים. וככה אפשר להציג את המשחקים לקרנות הון הסיכון מהר ולקבל כסף מהר (כבר ציינתי שהאנשים בקרנות האלו אוהבים סוליטר). עד כמה שידוע לי אותם מומחים בפאנל כמובן מעולם לא פיתחו והפיצו משחק כזה ולכן מפספסים את היתרון הישראלי שאולי יש לנו בתחום.
כל מי שיצא לו לשחק הרבה, יודע שיש משחקים יותר טובים ופחות טובים ומשחקים שמוכרים יותר ומוכרים פחות. לא תמיד ישנו קשר ישיר בין השניים, אבל משחקים טובים בדרך כלל גם מוכרים יותר. ומה שעושה משחק טוב הוא לא רק כמות הכסף ששפכו עליו. אמנם על GTA San Andreas שפכו עשרות מיליונים (וזה הצליח להם: זה המשחק היחיד שעשה עד עכשיו יותר ממיליארד דולר), אבל הוא היה משחק שנתן לשחק חוויה חדשה (או לפחות המשך של משחק שנתן לשחקן חוויה חדשה): להיות פושע ולהתקדם בעולם הפשע, תוך כדי ביצוע משימות עבור אנשים שונים, וכל זה בעולם אחד ענק ולא ב"שלבים" שעוברים ביניהם כמו במשחקים שיצאו לפניו. זו הייתה חוויה ייחודית וזה היה חדש ומקורי. אפילו הגרפיקה העלובה של המשחק (יחסית למשחקים שיצאו בתקופה מקבילה) לא הפריעה לו. רוב המשחקים שיצאו אחריו וניסו לחכות את הרעיון (Just Cause למשל הוא האחרון בסדרה אינסופית של תואמי GTA) אפילו לא גירדו את ההצלחה שלו.
אם נסתכל על הצד השני של הסקאלה, אז גם Geometry Wars שיצא לX360 Live והוא משחק ארקיידי ופשוט לחלוטין, הצליח בצורה פנומנלית, בעיקר בגלל שהוא היה כיף. ודוגמא קלאסית נוספת לסיפור הצלחה שאפשר לאמץ בארץ היא CounterStrike כמובן, שפותח ע"י סטודנטים בשעות הפנאי שלהם והיה רק תוספת חינמית להורדה שהם בנו למשחק Half Life. התוספת הזאת הפכה לפופולארית לפחות כמו המשחק עצמו, ואחראית לאחוזים גדולים מהמכירות שלו – והיא גם הפכה למשחק הMultiplayer המשוחק ביותר אי פעם. ומה בסך הכל היה בה? קבוצה של טרוריסטים וקבוצת לוחמה בטרור, שמתחרים ביניהם על הטמנת/ניטרול פצצה (למרות שאפשר תמיד לנצח ע"י חיסול כל הקבוצה היריבה). מה היה בה שלא היה במשחקים אחרים? קצת יותר עבודת צוות וטקטיקה, לאור זה שברגע שהשחקן מת הוא לא חוזר למשחק עד שהסיבוב מסתיים. אבל זה הפך את המשחק ברשת להרבה יותר כיף. וזה משהו שהיה אפשר (ועדיין אפשר) לעשות בקלות גם בארץ. אנחנו לא צריכים להתחיל מסטודיו של עשרות מיליונים בשביל גרפיקה מטורפת לדור הבא – אנחנו צריכים ליצור משהו שיהיה כיף ומאתגר לשחק. זו בעצם כל המטרה של משחק: לעשות כיף! הרי אף אחד לא מציל פה חיים או מוצא תרופה לסרטן.
אני לא יודע אם אפשר לפצח בישראל את הנוסחה למשחקים מצליחים (ואם יש נוסחה כזאת בכלל). אני גם לא יודע אם אפשר לעשות פה משחקים שיהיו יותר מוצלחים משל האולפנים הגדולים ששופכים המון כסף על כל משחק, אבל אני יודע שמקוריות תורמת מאד למשחק טוב. ומקוריות - וחשיבה מחץ לקופסא - היא משהו שדווקא יש ממנו הרבה בישראל. אם נצליח לתעל את זה, אולי יום אחד יהיו פה עובדים ותעשייה ובתי תוכנה למשחקים שיפתחו משחקים משלהם, ולא רק יעשו הסבות של משחקי סוליטר ודמקה לנוקיה 6100.

דברים שכבר שכחתי לכתוב

Mon, 09 Oct 2006 21:02:55 GMT

הבלוג הוזנח בתקופה האחרונה. אני לא יודע אם זה בגלל שהייתי אמור להיות בחופש ותקופת חגים עכשיו אבל למרות שאין לימודים אני עדיין מוצא את עצמי עסוק ועובד כל הזמן. אולי זה סתם בגלל שאין לי כוח ואין לי מוזה ואני מתחיל לזרוק. אבל היו כל מיני דברים שרציתי לכתוב עליהם ופשוט לא יצא. על מעבר הדירה שלי ושל הביולוגית למשל:

אם לתמצת אז אלו היו שלושה ימים מרוכזים של ניקיונות, סבלות, סחיבות והרבה הרבה כאבי רגליים. איכשהו הצלחנו לתת למקום צורה של דירה אמיתית, אבל עדיין יש דברים בארגזים שצריך לפרוק, וקקטוסים שקנינו בחווה בדרום שצריך להעמיס (התעקשתי שאם כבר אנחנו מכניסים צמחים, לפחות שיהיו כאלו שלא ימותו אם נזניח אותם. היא לא רצתה פלסטיק אז התפשרנו על קקטוסים). פרוייקט המובינג הסתכם בקניה מרוכזת בסניף תלפיות של "רמי לוי" (כמו סופרמרקט ענק, רק הרבה יותר זול ולא מסמן מחירים). אחרי 3 שעות של כאבי רגליים ועגלה מלאה במוצרים בעלות של יותר מ1000 שקל - שמתי לב שאנחנו עומדים מול מדף עמוס באבקות, נוזלים וג'לים ומתווכחים אחד עם השני. "תראי, בזה יש כדוריות אוקסי-פלא!" אמרתי לביולוגית. היא מצידה לא נשארה חייבת: "עזוב, זה בא עם ריח פרדס הדרים - והוא גם עולה 30 אגורות פחות". אני התעקשתי "אבל את לא מבינה - זה כדוריות קטנות כאלו. הרי לא ברור לך? כשיש כדוריות מיקרוסקופיות אז בכביסה הן בטח מתערבבות חזק חזק עם הבגד ומעיפות ממנו כל מיני לכלוכים קטנים שאת אפילו לא רואה. שום קלמנטינה לא יכולה לחדור ככה לבגדכמו כדוריות מיקרוסקופיות". אבל היא בשלה "אבל אני רוצה שלבגדים שלי יהיה ריח של פרדס הדרים - לא של כדורית מיקרוסקופית! אתה יודע איזה ריח מגעיל יש לכדוריות מיקרוסקופיות?". בסוף הלכנו על ג'ל סגול עם ריח לבנדר. הוא גם היה יותר זול, וגם בא בבקבוק שתואם לשמפו שלנו אז זה יתן לחדר האמבטיה לוק יותר מעוצב. אז בעצם הבנתי שאנחנו כבר בשלב שבו כדאי לנו לסיים את הקניות. שני אנשים שעשו שתיים וחצי כביסות בחיים שלהם עומדים מול מדף מלא בכל טוב ומתווכחים מה יותר טוב לכביסה שלהם. גם ככה אחרי שתי כביסות יפול לי איזה מטבע של שקל מהכיס ויסתום את המכונה לנצח.

ובנושא אחר לגמרי, שמתי לב שכמעט ולם כותבים פוסט על כיפור: כל אחד שלא צם גאה בעצמו על זה ומספר לכל העולם למה הוא קיבל החלטה לא לצום למרות שהוא מאמין באלוהים. מצד שני כל אחד שכן צם מספר לכל העולם מאיזה גיל הוא כבר צם ולמה הוא קיבל החלטה לצום למרות שהוא לא מאמין באלוהים. אני לא יודע למה מה שבין אדם לאלוהיו אמור לשנות לעולם קוראי הבלוגים - אבל אם כבר סיפורי כיפור אז אני חייב לספר ששיחקתי ביום כיפור.

כן, זה מה שעשיתי ביום כיפור. שיחקתי. בהתחלה שיחקתי בOblivion במחשב ואחר כך כשהגיעו אורחים שיחקנו בHalo 2 בXBOX. אני לא מבין למה אנשים בכלל טורחים לבדוק אם הם צמו או לא. גם ככה כשאתה נכנס לאחד משני המשחקים האלו אתה כבר לא שם לב מתי אכלת בפעם האחרונה. גם בסופ"ש שלפני שיחקתי בOblivion במחשב, וגם במוצאי יום כיפור שיחקתי בHalo 2 בXBOX - ביחד עם כמה אנשים שכן צמו בכיפור ואפילו לא שמו לב שהצום יצא וכבר מותר להם לאכול.

היום דווקא שיחקתי טניס - עם חבר תימני שהיה בין השחקנים הכבדים בHalo 2. לפני חודשיים כששיחקנו טניס הוא בקושי הצליח להחזיק מחבט. היום הוא ניצח אותי 4-2 במערכות (היינו ממשיכים אבל המנייאק במגרש טניס כיבה לנו את האור 20 דקות אחרי שהוא לקח לנו כסף למגרש לשעה וברח משם). אחרי המשחק בירכתי את התימני על הנחישות וההתמדה שלו בטניס, והוא ענה לי שהוא מתמיד עכשיו בכל הדברים שעוזרים לו להוריד את הכרס שלו. "הבנתי", עניתי לו. "איך בדיוק Halo 2 עוזר לך להוריד את הכרס שלך?". "מה זאת אומרת ?" הוא ענה. "כל פעם שאני משחק, אני שוכח לאכול לכמה שעות טובות - אין דיאטה יותר טובה מזה".

הנסיך הקמצן

Sun, 04 Dec 2005 11:17:00 GMT

כל מי שזוכר את קלאסיקת הילדות הנסיך הפרסי המקורי, בוודאי נדהם כשראה בפעם הראשונה מה עשו איתו בחברה בubisoft כהוציאו את הגירסה התלת מימדית של sands of time.
סופשבוע הזה, השני בדצמבר, יצא הכותר החדש בסדרה: The Two Thrones.
אבל אנחנו פה כדי לדבר על עבודת השיווק הויראלית שעשו למשחק.

אם לא קיבלתם עד היום לינק לאתר http://www.2december.co.uk - הגיע הזמן שתקפצו לשם ברגע זה ממש. זו אחת הפרסומות המצחיקות שראיתי. יש כבוד.

ולכל מי שרוצה קצת נוסטלגיה - לחצו כאן כדי לבזבז את הזמן שלכם.

רק עוד תור אחד

Fri, 11 Nov 2005 10:49:17 GMT

אין ספק שמפיצי משחקי מחשב הם אנשים שצריך לתלות. לפעמים נראה כאילו הם מסתכלים על לוח השנה של האוניברסיטה העברית, ומחליטים להוציא משחקים בתאריכים שתמיד יפלו על פתיחת סמסטר או מועדי בחינות.
אם בתחילת תקופת הבחינות כתבתי על רוקסטאר עם San Andreas, אז לכבוד ה-30/10 ותחילת שנת הלימודים הוציאו החברה בפיראקסיס את הרביעי בסדרת Civilization
הבעיה העיקרית של סדרת המשחקים הזו היא שהיא ממכרת בצורה שלא תיאמן. הראשון יצא לפני 14 שנה והוא עדיין רץ על מחשב XT ישן שמאופסן אצלי איפשהו. למרות שהוא נראה מזעזע ויזואלית אפילו לאותה תקופה, היה מאד קשה לעזוב אותו בגלל הפן הממכר של "רק עוד תור אחד". אני חושב ששרפתי עליו יותר שעות מעל התואר שלי.
כשהשני והשלישי והתוספות שלהם יצאו, היה בערך אותו סיפור, רק שבזמנו אף פעם לא היה לי תואר על הראש אז החיים (בין השנים 4000 לפנה"ס ל2100 אחרי) היו יותר פשוטים. תלמיד בכיתה ו' יכול להרשות לעצמו לשבת 30 שעות רצוף בסופשבוע על המחשב בלי לקום לאכול. אבל עכשיו כשיש הגשות של תרגילים בלוגיקה ואלגוריתמים כל שבוע, יצא המשחק הרביעי ואני כבר לא יודע מה לעשות. בינתיים אני מצליח להחזיק את עצמי מלהיכנס באמת למשחק והמזל הגדול הוא שמבחינה גרפית המשחק נראה כבר יותר רציני, משמע קצת יותר כבד על המחשב, משמע פחות כיף להריץ אותו על לפטופ.
התור הנוסף הזה שאתה רוצה לשחק, הוא כמו הקריז שלפני סם. הידיים שלך רועדות בגלל חוסר הידיעה ואתה כבר מתחיל לדמיין בראש מה תעשה כשהוא יתחיל. אתה תוריד את הצרפתים המסריחים האלו עם פצצת אטום – זה מה שתעשה. טוב, אבל בעצם עוד לא גילית את האטום, אז אולי סתם תפסיק להם את אספקת הצדפות, כדי שיבינו שאתה לא פראייר. ואז אתה תבנה את הפירמידות בלונדון. כן, זה מה שתעשה בתור הזה.
אבל כשהתור נגמר אתה מגלה שהגרמנים מצמידים כוחות לגבול שלך. הם רוצים לתקוף או שסתם משעמם להם? אתה חייב עוד תור בשביל לראות מה קורה עם הנאצים האלו – הרי אי אפשר לסמוך עליהם. וחוץ מזה שכחת לשכנע את גנדי שימכור לך את הטכנולוגיה של כח הקיטור. כח הקיטור זה חשוב. ככה תוכל לבנות מסילות רכבת. אתה חייב עוד תור!
מי שחושב שאני מגזים מוזמן להסתכל על הסרטון הזה עכשיו. הוא לקוח מהאתר CivAnon – Civilization Anonymous, שנראה במבט ראשון (ושני ושלישי) כמו אתר של תוכנית גמילה מהמשחק עם כל הדברים הנלווים: פסיכולוג מלווה, עדויות של משתתפים, המלצה להחרים את המשחק החדש בסדרה שיוצא עכשיו לחנויות, סימפטומים נפוצים להתמכרות ואפילו שיטת 12 השלבים לגמילה. כשמתעמקים קצת יותר באתר (או רואים את הסרטון) מבינים איזה עבודה שיווקית נהדרת נעשתה כאן: אין שום קישור לאתר הרשמי, שום אזכור של איפה אפשר להשיג את המשחק, אלא רק נאצות ואזהרות. עדיין, התמונה הגאונית שיצרו שם באמצעות האתר הזה, גורמת לך לקבל את הרושם המדויק: המשחק הזה ממכר ברמות שלא יאמנו, והרי אם זה ממכר, אז אתם תרצו לראות מה זה ואם אתם יכול לעמוד בפיתוי. וסמכו עלי - אתם לא תוכלו. אין לי ספק שהמשחקים הממכרים האלו הם אולי אחת הסיבות היחידות לעבור ללינוקס (או מקינטוש, אם אתם גם רוצים לשלם הרבה).

ברוכים הבאים ללוס סנטוס

Mon, 27 Jun 2005 18:10:12 GMT

אז נכון, כבר לפני יותר משבוע הבטחתי שאני אכתוב פה על San Andreas. הסיבה שלא עשיתי את זה עד עכשיו היא שהסתובבתי ברחבי Los Santos, אחת הערים במשחק וריססתי גנגסטרים מכנופיה מתחרה במכונת ירייה תוך כדי זה שאני רוכב על אופניים ומרים גלגל אחד. גם ניפחתי קצת את השרירים בחדר כושר, ריססתי כתובות גרפיטי, שדדתי רכבת, סירסרתי כמה בחורות, השתתפתי בתחרויות סטייל Destruction Derby ובכמה מרוצי רחוב, קיעקתי את הגב, אכלתי פיצה, קניתי בית וצבעתי את השיער באדום מזעזע. בקיצור, לא כתבתי על המשחק כי הייתי עסוק מידי בלשחק.

אז כן, המשחק המאד ממכר הזה מאפשר לך לעשות כל מה שהמשחק הקודם בסדרה Vice City, רק הרבה הרבה יותר. לפעמים קצת יותר מידי יותר. אני לא יודע אם הגזימו בכמות הדברים שאתה יכול לעשות במשחק, אבל אין ספק שהרבה יותר כיף לפוצץ מכוניות של המאפיה הרוסית, כשאתה לבוש כפכפים כחולים וטרנינג ירוק מזעזע, בנוסף לאדום בשיער - ממש כמו צנף משועמם בחפש"ש. זה מוסיף לאפקט ההשפלה (והם בטח חושבים לעצמם "הי בוריס, זה אפילו לא גנגסטר מסוגנן שפוצץ לך את האוטו, זה סתם איזה שלוך אחד בכפכפים שנראה כמו חייל בחפש"ש!").

תוסיפי לכל העסק הזה את העובדה שבמקום מוזיקת האייטיז המזעזעת מהמשחק הקודם (שלצערינו התקיים בתקופת ימי הביניים של המוסיקה והתספורות) בוקעים מהתחנה שמתנגנת בLowRider שלך באסים כבדים ומקצבי היפ-הופ, שהולכים מצויין עם חיסולים ממוקדים מהרכב, או מוזיקת קאנטרי שהולכת מצוין כשרוכבים על אופנוע דמוי הארלי בשממה) ותבינו למה יש פה משחק מנצח. ואפילו לא כיסיתי 10% ממנו. אין ספק שרוקסטר ו-Take 2 (חברת ההפצה וחברת ההפקה) יודעות לבנות נוסחה מנצחת, שגורמות לך לתהות איך זה שבישראל עדיין לא הפנימו כמה כסף מגלגלת תעשיית משחקי המחשב. אבל גם על זה אני מבטיח לכתוב בפוסט אחר מתישהו. אולי כשאני אסיים עם SA.

+ מבחר ביקורות
http://www.gamerankings.com/htmlpages2/924362.asp

+ לאתר הרשמי
http://www.rockstargames.com/sanandreas/

+ השוואת מחירים בזאפ
http://www.zap.co.il/models.asp?keyword=san+andreas

באומנות כמו באומנות

Tue, 07 Jun 2005 14:53:35 GMT

מה זה הדבר הזה?

מישהו מוכן להסביר לי למה בדיוק החליטו לתלות באמצע רוס את המסך הזה?

לפני בערך שבוע הגיע מסך LCD חדש לקיר של קומת הכניסה לבניין רוס. בהתחלה עוד התלהבתי וחשבתי לעצמי "איזה יופי! הם הולכים להציג את הבלוג שלי על המסך כדי שכולם יוכלו לקרוא אותו", אבל לא - כל מה שהריצו עליו היה סרטונים מאחורי הקלעים של המטריקס. אחרי תקופת פילוט של שבוע החליטו להוסיף לו רמקולים קטנים ולהציג עליו "אומנות".

בצד ימין של המסך אפשר לראות היום רשימה של "יצירות אומנות דיגיטליות" שרצות בלופ אינסופי על המסך, אם אכן אפשר לקרוא לסרטון וידאו של 10 שניות בו רואים דמויות מהמשחק Tekken 'כאילו' מבצעות מעשים מגונים אחת בשנייה. פייד אאוט.

פייד אין. סרטון וידאו באורך דקה של צל שעושות דילגיות. וככה זה ממשיך...

עכשיו, שיהיה ברור. זה לא סתם "מסך" מה שרץ שם. זה מסך רחב 16:9 בגודל 24" עם כניסת DVI. נראה לי כמו זה. עכשיו, אין לי שום בעיה שבית הספר להנדסה ומדעי המחשב קונה מסכים במחיר מחירון של 1200 דולר, אבל עד שהשקעתם כל כך הרבה כסף, לא חבל לשרוף אותו על "גמוגרפיה: אמנות בעקבות משחקים, זירות וריטואלים"?

אם אתם באמת רוצים לשלב אומנות ומשחקים - תעשו משהו פשוט מאד: קנו קונסולת XBOX עם ארבעה שלטים (עוד 200 דולר פלוס מינוס), חברו למסך והציבו על שולחן סמוך. עכשיו, תכניסו לXBOX את המשחק הנקרא "Halo 2" שטריילר שלו אפשר לראות כאן ותבינו את פירוש המושג "אומנות בעקבות משחקים". אזהרה: הצבת המשחק ברוס עלולה לשלש את אחוזי הנשירה בקרב סטודנטים למדעי המחשב. שלא נדבר על הסיכון לחלות בסרטן העין אחרי 42 שעות רצופות של משחק.