מיומנו של סטודנט בדרך אל התואר: בדרך לקולנוע

חזה של איש מת

Fri, 14 Jul 2006 10:13:58 GMT

אין ספק שפיראטים זה אחד הדברים הכי מגניבים בעולם. אני כבר שנים טענתי ששודדי הקאריביים הוא הסרט הטוב ביותר שיצא אי פעם (טוב אז לא שנים, אלא רק מהיום בו הסרט יצא).

רגע? הטוב ביותר שיצא אי פעם? אני לא קצת מגזים? מה עם יצירות כמו החשוד המיידי? מה עם הסנדק? מה עם חומות של תקווה? מה עם שרק?

מצטער, אבל בקטע הזה אין לכם עם מי לדבר. אני מאד אוהב את כל הסרטים המוזכרים למעלה ועוד הרבה סרטים אחרים, ואין לי ספק שלבחור את הסרט השני הטוב ביותר שיצא אי פעם יהיה לי הרבה יותר קשה. אבל הסרט הכי טוב שיצא אי פעם הוא שודדי הקאריביים. ועכשיו בא הסרט השני: Dead man's chest - תיבה של איש מת, או כמו שכמעט תירגמו אותו לעברית "חזה של איש מת". אני לא צוחק, זה היה התיכנון המקורי לתרגום של שם הסרט - מזל שמישהו שם התעורר בזמן. אני לא יודע למה בישראל חייבים איכשהו תמיד לקלקל שמות של סרטים, אבל זה עדיין זניח. השאלה הגדולה היא למה חייבים לקלקל את חווית הצפייה בסרטים.

אני גר עכשיו בירושלים ויש פה 2 בתי קולנוע של הרשתות הגדולות ועוד אחד של לב סמדר. משום מה יש פה נטייה לזלזול מוחלט בצופי הסרטים. קולנוע גלובוס הוא כל כך גרוע שהוא מוכר באתר הביקורות עין הדג בתור הקשלא"ש: הקולנוע שאין להזכיר את שמו. קולנוע רב חן סתם תקוע באמצע שום מקום והוא קולנוע מבאס באופן כללי שגם לא כל כך כיף להתקרב אליו אם יש ברירה אחרת.

שודדי הקאריביים 2 שיצא עכשיו, רק מוכיח כנראה כמה הקביעה שלי היתה נכונה. בקיץ שבו יצאו בארה"ב גם סופרמן חוזר - גיבור מיתולוגי של האמריקאים וגם צופן דה וינצי - שנבנה מסביבו כל כך הרבה הייפבגלל הספר המצליח, דווקא שודדי הקאריביים 2 שבר בערך כל שיאי קופות אפשריים שהיו עד היום, עם 135 מליון דולר בסוף השבוע הראשון בארה"ב בלבד, סכום שקשה לעכל אפילו. מה שבטוח, הסרט הזה מוכיח שללא כל ספק ובניגוד לטענות של הוליווד: בגלל הפיראטיות דווקא יותר אנשים מגיעים לראות סרטים.

אז למה הוא כל כך הצליח? הרי הוא לא מבוסס על ספר מוכר כמו הארי פוטר, שר הטבעות או צופן דה וינצי, וגם לא על דמות קומיקס מיתולוגית כמו סופרמן או ספיידרמן, והוא גם לא מספר על מאורע היסטורי שמביא אנשים לקולנוע כמו טיטאניק. זה סרט שבסך הכל מבוסס על מתקן בלונה פארק! אבל זה גם סרט המשך לסרט שהיה פשוט טוב. אם שודדי הקאריביים הראשון לא היה טוב בצורה יוצאת דופן, לא היו מגיעים כל כך הרבה אנשים לסרט ההמשך. החל מהעובדה שאנשים אוהבים פיראטים (כנראה יותר מקאובויים, ונינג'ות, אבל זה לא קשור), דרך העובדה שמדובר בסרט הרפתקאות ארוך וכיפי, גם בגלל הבימוי הנהדר, האפקטים המיוחדים, המוסיקה הסוחפת של הנובגלל הקאסט של השחקנים. ואולי גם בגלל המסר של החופש שמעבירים הפיראטים, כשגם בארצות הברית של ממשל בוש כנראה שחופש הוא כבר לא ערך עליון. ויש כמובן את המשחק של ג'וני דפ. קפטן ג'ק ספארו הוא כנראה הדמות הכי מגניבה שעלתה אי פעם בקולנוע. משחק שהביא לו מועמדות לאוסקר והיה צריך להביא לו את האוסקר עצמו.

טוב, זה לא חשוב עכשיו. מה שכן חשוב, זה שאני כנראה לא אלך לראות את הסרט השני בירושלים בגלל המצב המזעזע של בתי הקולנוע פה. עד שאני כבר מתפנה ללכת לקולנוע לסרט שאני מצפה ממנו להרבה, כדאי לפחות שאני אלך לקולנוע נורמלי - וזה בטח יקרה רק אחרי המבחנים הקרובים שלי. בכל מקרה, אני ממליץ לכל מי שכבר יצא לו ללכת לסרט לא לגלות לי חלקים מהעלילה, אחרת אני אאלץ לשלוח אותו לdavy jones' locker. ואני לא צוחק. ארררג.

ועוד משהו, אם כבר הזכרנו תרגומים גרועים של סרטים, יצא לי ליפול על עוד סרט מעניין שיוצא בקרוב: "My Super Ex-Girlfriend" שבצורה ביזארית החליטו לתרגם באתר seret (ושימו לב לתמונה) ל"חברה הסופר אקסית שלי". כן כן, הם לא חשבו לתרגם ל"סופר אקסית שלי" או ל"סופר חברה לשעבר שלי" ואפילו לא ל"אקסית המיתולוגית שלי" או משהו שישמע הגיוני בעברית. אני כבר התייאשתי לגמרי מהם.

אבל היי, לפחות לא תירגמו את זה ל"אקסית קטלנית"...

שידורי קשת משתינים עליכם

Fri, 05 May 2006 10:18:34 GMT

כבר כתבתי בתחילת העונה על חוסר המקוריות של קשת בשידורי ארץ נהדרת שכבר עברו לגנוב מSNL.

עכשיו בפרק סוף העונה, כשאני והביולוגית ניסינו חצי יום אחרי השידור להיזכר מה בכלל היה שם, הבנתי שזה לא זה. ארץ נהדרת די מתה. הפרק האחרון היה בעיקר מחרוזת שירים (החל מעינת שרוף, דרך הרומנים וכלה בשיר בסוף) - אם אני לא טועה אז הגסיסה האיטית של הקומדי סטור (להבדיל אלפי הבדלות) התחילה גם בתקופה שהם התחילו לדחוף שירים לכל מקום. ככה זה, כשאין לך איך להצחיק - שים שיר במקום.

רציתי לכתוב פוסט זועם על לאן התוכנית התדרדרה וכמה לקטים עושים כל שבועיים בלי שבכלל תהיה באמצע תוכנית חדשה, אבל פתאום תוך כדי גלישה ראיתי פוסט בבלוג אחר שכבר עשה את זה יותר טוב ממני.

בקיצור, כנסו לקרוא - הוציא לי את המילים מהפה.

לילה ברוקסברי

Wed, 30 Nov 2005 22:41:56 GMT

אני אוהב את ארץ נהדרת. אני אוהב אותה כבר שלוש עונות.
זו חוכמה לא ממש גדולה להישפך על גלי הנוסטלגיה ולהגיד "אוי, אבל פעם היא היתה יותר טובה" במין פלצנות של מבקרי טלוויזיה, או להגיד שבעוד ש"משחק מכור" משתפרת מעונה לעונה, ארץ נהדרת הולכת בכיוון ההפוך.

לכל עונה היו היציאות היותר מוצלחות והפחות מוצלחות שלה, אבל אין ספק שזו עדיין תוכנית הבידור הכי טובה בטלוויזיה הישראלית כי היא מצאה את הנוסחה המנצחת: מבדרים בכמה רמות, עושים סאטירה שנושכחת אבל לא חזק מידי ומוסיפים מערכות יחסים בין הדמויות שמפתחות את העומק שלהן – והכי חשוב: מוצאים את האיזון הנכון בין מערכונים למינון גבוה מהממוצע של אולפן חדשות ואקטואליה, כי על זה חיים בישראל. ואצל ארץ נהדרת זה עובד בדרך כלל כמו מכונה משומנת – שכלול ושילוב של פורמטים של תוכניות בידור כמו זהו זה, העולם הערב, החמישיה הקאמרית, הקומדי סטור, החרצופים, רק בישראל ושידורי המהפכה. יש תמיד קטעים פחות טובים ונסיונות פחות מוצלחים אבל על פרקים פחות חזקים אפשר לסלוח, מה שאי אפשר לסלוח עליו הוא העתקת פורמט.
עם כל המוניטין שלה, ארץ נהדרת היא עדיין לא Saturday Night Live האמריקאית, או בקיצור SNL. לכל מי שלא יוצא לו לצפות בה ביס פלוס, מדובר בתוכנית שרצה כבר 30 שנה בערוץ NBC בארה"ב עם קאסט של כוכבים שמתחלף כל הזמן. בניגוד לארץ נהדרת, מדובר תמיד בכשרונות מתחילים ולא בקומיקאים מבוססים. הרבה התחילו שם והרבה מאד חייבים לה: דן אקרויד, גים בלושי, צבי צייס, בילי קריסטל, כריס פארלי, וויל פארל, רוברט דאוני ג'וניור, דריל האמונד, ג'וליה לואיס דרייפוס, דניס מילר, אדי מרפי, ביל מורי, כריס רוק, אדם סנדלר, מייק מאיירס, קולין קווין, רוב שניידר, דוויד ספייד, בן סטילר, ג'ון קיוסאק וזו רק רשימה חלקית – שבכלל לא כוללת אורחים.
הפורמט של SNL אולי גם פחות מתאים לישראלים, וגם לה (כמו כל תוכנית בידור) יש קטעים יותר ופחות טובים. אבל בSNL חלק מהקטעים אפילו הפכו לסרטים באורך מלא: עולמו של ווין והאחים בלוז יותר מוכרים. לילה ברוקסברי קצת פחות.

באחרון אגב (לרוב הדומם שוודאי לא מכיר את הסרט), משחקים וויל פארל וכריס קאטאן את האחים סטיב ודאג בוטאבי, בלייני ניינטיז שעברו ממסיבה למסיבה, ניסו להתחיל עם בנות ובדרך כלל לא כל כך הצליחו. הסרט באורך מלא התבסס על מערכונים שעלו בתוכנית.
אם זה נשמע קצת מוכר לחלקכם, אולי זה בגלל שיצא לכם לראות את הפרק האחרון של ארץ נהדרת, בו הבליינים יאיר ומאיר (או משהו כזה), יוצאים לקרוע את העיר תל אביב. הדאנסים של הניינטיז הוחלפו בהיפ הופ של שנות ה-2000, קריאת ה"score!" הוחלפה ב"פצצה!" – אבל הרעיון אותו רעיון. אם אתם רוצים להשוות בעצמכם אתם מוזמנים להסתכל על אחת מגירסאות המקור (עם ג'ים קארי כאורח) לעומת הגרסה המקומית של ארץ נהדרת.
טוב, ואולי מי שכתב את התסריט לבליינים של נהדרת בכלל לא מכיר את SNL. כן ייתכן, אבל לא סביר. הדמיון למקור כל כך לא מקרי שאם ארגון הBSA היה שומע על גולש באינטרנט שמפיץ באימיול או בפודקאסט מהבית שלו מערכון כל כך דומה למערכון המקורי, סביר להניח שצוותי ימ"מ היו פושטים לו על המרפסת של הבית בלווי צו בית משפט. סביר להניח שאותו גולש גם היה חוטף קנס של 20,000 ש"ח על הפרת זכויות יוצרים. ארץ נהדרת לעומת זאת, שמרוויחה מפרסומות שמכוונות למיליון הצופים שרואים אותה כל שבוע, כנראה לא תיתבע על ידי אף אחד. וחבל, כי במשחק מכור היו בטח מריצים על זה הרבה בדיחות. כנראה שבינתיים נצטרך להסתפק בעמיר פרץ.

סטיות של פינגווינים

Thu, 01 Sep 2005 12:28:03 GMT

לפני כמה ימים הביולוגית החליטה שצריך להפסיק עם סרטי הזבל האמריקאי שאני רואה וצריך לראות לשם שינוי סרט זר איכותי בקולנוע לב (וגם צריך לנצל את הכרטיסים של המנוי שאוטוטו פג התוקף שלהם). הלכנו על הסרט Marche de l'empereur - מצעד הקיסרים. באנגלית תירגמו את זה ל"מצעד הפינגווינים", כנראה כדי שאף אמריקאי לא יתבע את חברת ההפצה שמה שצועד לו על המסך זה פינגווין מזן קיסרי, והוא הרי ציפה לראות קיסר אמיתי (כצפוי משם הסרט) בארץ תירגמו את הסרט ל"משפחת הקיסרים", כי כנראה החליטו בארץ שמילת הקסם "משפחה" תוציא יותר אנשים מהבית – ראו מקרה "משפחת סופר-על". אבל אנחנו לא פה בשביל לדבר על משפחת סופר-על, שהיה סרט מעולה (וגם המצויר הכי טוב שיצא אי פעם, אם לדייק), אנחנו פה בשביל לצחוק על פינגווינים, שמהסרט מתגלים כחיות ממש שמנמנות, עסיסיות ומלאות בשר. למעשה, הפינגווין נראה כמו חיה ממש טעימה. מעניין מתי יתחילו למכור אותם בטיב טעם?

אז קצת על הסרט: דווקא במקום היחיד בעולם שיותר קר מפולין, הפינגווינים מחליטים להקים משפחה ושם כך יוצאים אחת לשנה בקבוצות למסע נדידה. בסופו של דבר הם מגיעים למקום יחסית שקט באמצע שומקום, המקום היחיד שבו אפשר לגדל תינוק פינגווין באנטרקטיקה. רק מה: פינגווינים מטילים ביצים ולכן בגלל הקור אין בדיוק איפה לשים את הביצה חוץ מעל כפות הרגליים (על הקרח היא תקפא). חוץ מזה, באמצע מדבר הקרח אין דגים לאכול וצריך להביא לגודל אוכל כשהוא יצא. בעצם כל הסיפור נע סביב זה שהאבא מחזיק את הביצה-ילד על קצות האצבעות ומחמם אותו בפרווה שלו בזמן שהאמא הולכת את כל הדרך בחזרה בשביל להביא לצאצ המון אוכל, תהליך שלוקח שלושה חודשים כי נשים לא יודעות לנווט.

ולכאן נכנס עיקרון העולם הגדול: אם אי פעם פינגווין היה מבקר באמסטרדם ומבריח קצת ג'ינג'ר* בחזרה לחברים, הוא היה מגלה שעם קצת תרגול של כיווץ והרפיית שרירים אפשר בקלות יחסית להכניס ביצת פינגווין באתם-יודעים-איפה. נכון, זה אולי לא נעים והפינגווינים האחרים יסתלבטו עליו שהוא הולך מצחיק אחרי זה (בעצם, הוא גם ככה הולך כמו פינגווין), אבל זה הרבה יותר נוח מלהסתובב עם חצי רגל באוויר שלושה חודשים. אולי הביולוגית תסביר לי איך זה שאחרי מיליוני שנות אבולוציה הפינגווינים עדיין לא חשבו על זה.

ומה לגבי הסרט עצמו? ממש על הפנים. מפליא בהתחשב בביקורות שהוא קיבל. פחות מפליא בהתחשב בעצם העובדה שהוא אחד מהסרטים הדוקומנטריים הכי מכניסים בקולנוע בארה"ב. כדי להצליח בקולנוע בארה"ב, סרט דוקומנטרי צריך שתהיה לו מעין עלילה כדי שהקהל ירגיש שהוא קיבל סרט ולא תכנית מהנשיונל ג'אוגרפיק. רצוי גם שיהיה גם כמה שיותר דמגוגי (ראו פרנהייט 9/11 או לאכול בגדול). הבעיה היא כנראה שגם אדם משכיל אמריקאי/צרפתי הוא יותר נאיבי מילד ישראלי בן 6: לאכול בגדול פונה לזעזע והוא אכן מצליח לזעזע אותם כשהוא מראה אדם שאוכל 5 המבורגרים ביום ומשמין (!) כתוצאה מכך. מצעד הקיסרים פונה במקום זה לרחמים ולתקווה: תראו איזה מסע מפרך ומלא קשיים עוברים הפינגווינים רק בשביל להביא ילד לעולם. תראו איך הם מצליחים כנגד כל הקשיים. ואיזה חמוד הפינגווין הקטן שמדבר כאילו הוא בנאדם?

כן, אחד הדברים המעצבנים בסרט הוא הדיבוב של הפינגווינים, שהצרפתים החליטו לשים במקום הקריינות המקובלת בסרטי טבע. הדבר הופך את הסרט למעיק מרוב מתיקות סוכרית, שלא נדבר על כמה ילדותיים נשמעים הדיאלוגים: "אויש בעלי, החלקתי על הקרח!", "לא נורא יקירתי, תאזרי כוחות ותקומי להביא אוכל. אני אשמור על הגוזל שלנו ואחכה לך בלי לזוז עד שתחזרי בעוד שלושה ירחים!". אפילו האח הקטן שלי היה מוצא את הדיבוב ילדותי.

חוץ מזה, הסיבה העיקרית שגברים מוכנים לראות בגללה סרטי טבע היא הקריינות, ורצוי שתהיה רוויה במספרים. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאם נשנן פרטי טריוויה מהסרט, אח"כ כשנתחיל בפאב עם איזה בחורה, נוכל להשתמש בהם ולהגיד לה שורת פתיחה כמו "את יודעת, הפינגווין הקיסרי רוקד עם בת הזוג שלו במשך שלושה ימים רצופים בטקס החיזור, בקור של מינוס ארבעים מעלות. אחד מתוך כל ארבעה עשר פינגווינים מת מתשישות רק במהלך הריקוד. אבל בשבילך, זה סיכון שהייתי לוקח". אין ספק שהפגזתה בכל כך הרבה נתוני טריוויה ישר יצרו את הרושם הנכון והדרך שלך לכוס קפה חם* בבית שלה סלולה בפניך. אבל בסרט הזה פשוט אין מספיק קטעי טריוויה כאלו. יש רק דיבוב מעצבן. הבנתי שדווקא בגרסה האמריקאית הבינו כמה זה דבילי אז החליטו להחליף את הדיבוב בקריינות של מורגן פרימן. אני לא יודע אם עשו את זה בגירסה העברית, אבל גם אם עשו את זה, זה עדיין לא מחפה על זה שהסרט פשוט לא משהו.

אז נכון, יש בסרט הזה פינגווינים חמודים: הם בעצם הדבר הכי שווה שיש בסרט הזה. אבל הרי גם בסרט מדגסקר היו פינגווינים חמודים והם היו הדבר הכי שווה בסרט, אז לא חידשו לנו פה כלום בעצם. כשאני חושב על זה, אז חוץ מדני דה-ויטו אני לא חושב שראיתי אי פעם פינגווינים שהם לא חמודים.

אבל עדיין – כנראה שפינגווינים חמודים זה לא מספיק: שימו לב למשל לטקס, הפינגווין של לינוקס. אין ספק שזה אחד היצורים היותר חמודים שיעודדו אותך להתקין מערכת הפעלה, לפחות הרבה יותר חמוד מהריבועים הצבעוניים והמשעממים של מיקרוסופט (ושלא ניכנס ללוגו המכוער של המקינטוש OS X). אבל עדיין אני כותב כרגע על מחשב שמריץ חלונות. למה? כי כשאני מסתכל על הפינגווין ואומר "ואוו, איזה מדהים!", זה לא מעוור אותי מלהסתכל על כל החסרונות שלו (בין אם מדובר בסרט ובין אם במערכת הפעלה). אולי על הצרפתים זה יעבוד לכם, אבל אני לא קונה מוצר רק בגלל שיש בו פינגווין חמוד.

ועצה לסיום לאיש/אשת ההפקה שבחרו את הזמרת המזעזעת (אמילי סימון) לפסקול (שגם אותו האמריקאים החליפו בגרסה האנגלית): אתם צרפתים, נכון? אז יש לכם להקה צרפתית מעולה שנקראת "אייר". אייר היא למעשה הדבר הכי טוב שיצא אי פעם מצרפת (עם כל הכבוד לדאפט פאנק, שכבודם במקומם מונח). למה שלהבא לא תשתמשו במוזיקה שלהם, שנראית כאילו היא פשוט נתפרה לסרטי טבע? עד שכבר יש משהו מוצלח אחד בצרפת, למה אתם לא מנצלים אותו?

אז זהו. אם לסכם בשלוש מילים: אל תלכו לסרט, חכו לDVD אם אתם חייבים. איכשהו הצלחתי לפרוס את זה ליותר מ-900 מילים (ו-5 קישורים לIMDB).

תסלחו לי אבל אני הולך להוציא קצת תסכול על פינגווינים.

* לא באמת ג'ינג'ר

** לא באמת קפה חם